המסע שלי בעולם הקולינריה התחיל לפני שנים רבות, בבית סבתא רחל. היא הייתה במטבח כמעט תמיד, מכינה תבשילים מריחים שממלאים את הבית באווירה חמימה. אחת התמונות הכי חזקות שיש לי בזיכרון היא של סבתא עומדת ליד כיריים עם סירים גדולים, כשהיא מוסיפה לתבשיל טחינה ביתית שהכינה בעצמה.
כל יום ראשון בשבוע, היינו מתאספים אצל סבתא לארוחת צהריים משפחתית. זה היה הזמן שלנו לנתק את הטלפונים ולהתמקד זה בזה. התבשילים שלה היו יותר מסתם אוכל - הם היו סיפורים חיים על המתכון המשפחתי שדורות עברו עליו ועל השנים ששיגעו את כל מי שטעם מהם.
באחד מהימים ההם, היא הכינה גולש עגל עם גבינת פטה מעשה ידיה. כל ביס היה כמו שער לעולם אחר; עולם של אהבה ומסירות לשורשים ולמשפחה. רגעים כאלה הכניסו בי רצון להתחבר למטבח גם אני, ללמוד ממנה וליצור משהו חדש על בסיס המסורת הזו.
לאורך השנים מצאתי שהבישול הפך להיות עבורי לא רק תחביב אלא גם טיפול אישי. כאשר הייתי חושש או נרגש לקראת אירוע חשוב, הייתי נכנס למטבח ובונה מנה מורכבת ממש מתוך האינסטינקטים שלי ומהזכרונות שסבתא השאיר לי. בעיני אותי המזווה שלו היה מקדש בו פעלתי מחוזקות חיי - מצעד טעמים ותמציות שמשלבים יחד ישן וחדש.
הטיפ שאני רוצה לחלוק איתכם הוא פשוט: אל תפחדו לתת לזכרונות שלכם לזרום בזמן שבישלתם או אפיתם במטבח שלכם. תשמרו על הסיפור האישי שלכם בכל חומר שתשתמשו בו - וכשזה יגיע לשולחן בסופו של דבר, זה יהיה הרבה יותר מעודף אורז או עוף צלוי; זה יהיה חלק מכם וממה שאתם רוצים להעביר הלאה לדורות הבאים.
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים לערוך ארוחה למשפחה או לחברים, חשבו איזה זיכרון אתם רוצים להכניס למנה שלכם ואילו מרכיבים יש לכם בשביל לשדר זאת בצורה הטובה ביותר. כי בסופו של יום - אוכל הוא לא רק מזון לגוף; הוא רוח ונפש ועיקר החגים והמאורעות המיוחדים בחיינו…
