לפני מספר חודשים, נרשמתי לסדנת מוסיקה ואומניות שהבטיחה לחבר בין אנשים וליצור חוויות יוצאות דופן. אני זוכר את היום שבו נכנסתי לאולפן, הלב שלי היה מהיר. חששתי שמא לא אשיג כלום ושהמוזיקה תתפס אותי בגרון כאילו אני מנסה לשחות כשאני לא יודע לגלוש על המים.
אבל מהרגע הראשון שנכנסתי פנימה ונפגשתי עם המנחה והמשתתפים האחרים, הרגשתי שאני במקום הנכון. החיבור האנושי היה כמעט מיידי. יש משהו במוזיקה שמאגד אותנו כולנו יחד בלי מילים. בשעות הראשונות עבדנו על נגינה בקבוצות, תוך כדי חלוקות לתפקידים שונים - מלחינים, מבצעים ומאזינים.
היו רגעים שבהם רק הקשבתי למישהו אחר מנגן קטע שכתבה ממוחו הקודח ואני פשוט התרגשתי עד דמעות. זה אמנם נשמע קלישאה, אבל הייתה שם תחושה של אחדות - כולם בעדו וכולם בשביל כולם. גיליתי שכל אחד מציע משהו ייחודי משלו ולא משנה אם הוא מנגן שנים או שזהו המפגש הראשון שלו עם כלי מוזיקלי.
לא פחות מרגש היה היציאה מהקווים והמוסדות המקובלים של העולם החיצוני ומתן מקום לדמיון לפרוח בחופשיות מוחלטת. התחברנו לצבעים ולצלילים בצורה שמעולם לא חווינו קודם לכן - ציירנו באור הצלילים שנגענו בהם.
אם הייתי צריך לתת טיפ מתוך החוויה הזו זה יהיה: אל תפחדו להיכנס למקומות חדשים ולעסוק ביצירתיות שלכם! לפעמים הדבר הכי מפחיד יכול לפתוח בפניכם דלת לעולם חדש שאתם אפילו לא ידעתם שהוא קיים עבורכם.
אני יוצא מהסדנא הזאת עם יותר מאשר פשוט עוד ידע מוסיקלי; יצאתי עם תחושת חמימות בלב וחברים חדשים לנשמה שאיתם אני מקווה לחלוק מופעים בעתיד הקרוב. אז אל תחששו להעז ולהרשות לעצמכם לצלול לעולם של יצירה ומוסיקה - מי יודע אילו פלאים מחכים לכם שם?