לפני כמה חודשים ישבתי בבית, כשלפתע המסך של המחשב שלי יצר פיצוץ זעיר: הפיקסלים התערבבו והצבעים ריקדו על פני המסך. לרגע הזה היה כוח שלא ציפיתי לו; הוא חצה את הגבול בין מכשיר לפעימות הלב שלי. חשבתי על כל הזמנים שבהם המחשב הזה היה לי לעזר - עבודות שכתבתי, תמונות שחתמתי באור נעים, ומסעות וירטואליים שעשיתי ברחבי העולם.
הרגשתי כמו בסרט דרמה. תוך כמה דקות ניסיתי להפעיל אותו שוב, אך ללא הצלחה. מה עושים? הרי זה לא פשוט לתפקד בלעדיו! רגע לפני שהתחלתי לשקול ממשק עם טכנאי (ווידוי: פחד מהמחירים...), החלטתי שאני לוקח את העניינים לידיים.
ניגשתי למדריך הכוונה שמצאתי אי שם במדף, וחקרתי בו כאילו היה ספר קסמים עתיק. הכרזות "תן לשקע לנוח" או "בדוק את הכבלים" הרגישו לי כמו פתרונות לא מאוד מתקדמים - אך הייתי בהיסטריה מוחלטת!
ואז קרתה ההארה: במקום לראות במחשב כלי עבודה בלבד, אני צריך לחבק אותו ולהיכנס לתהליך התיקון כאל מסע גילוי עצמי. לקח לי כמה שעות עד שהצלחתי לנקות דברים מיותרים ולפרמט מחדש מערכת הפעלה שספגה חיים רבים מדי בשנים האחרונות.
כשהמדורת סרגל הנמל הצביעה על הצלחה והמחשב חזר לחיים - זה הרגיש כמו אפיזודה מתוך סדרת טלוויזיה שאהבתי בילדותי. החיבוק המחודש ביני לבין המכונה הזו וגם התחושה שאני יכול להתמודד עם הקושי בעצמי היו עוצמתיים הרבה יותר מכל מדריך תיקונים מקצועי.
אז הטיפ שלי? אל תפספסו את הכלים שעומדים לרשותכם - גם אם הם טכנולוגיים ועשויים להרגיש מרוחקים פעם אחר פעם. אתם יכולים למצוא בהם הרבה מעבר למה שנראה בעין; מדובר בחבר הכי טוב שלכם בעבודה ובבית ובמקביל במסלול ההתפתחות האישית שלכם.
והכי חשוב - אל תחששו לקחת זמן לעצמכם בקטנה כדי לבדוק מה קורה שם מאחורי המקלדת ומה עובר לכם בלב כשאתם מפעילים אותה בפעם מיליון.