אתמול בבוקר, כשנכנסתי למטבח, השמש כבר התחילה לחדור מבעד לחלון. הרגשתי איך הקרניים החמות נוגעות בעור שלי, כמו חיבוק מחבק משמיים. אני לא יודעת מה יש בקפה הבוקר שלי, אבל זה תמיד מרגיש כמו קסם - כל כך הרבה תקוות ותחושות טובות שאין בהן תחליף.
אז הכנתי לעצמי את הקפה האהוב עליי - אספרסו קצרצר עם טיפה חלב! ברגע שראיתי את הקצפת הצפופה מתגבשת בתוך הספל הלבן, לבי התרחב קצת יותר. אני מאמינה שהכנת קפה היא סוג של טקס אישי; אקט קטן אבל מלא אהבה ששייך רק לי.
לאחר מכן, ישבתי ליד החלון והסתכלתי על העולם שעולה ונושם. אנשים עוברים ברחוב עם כוסות שלהם ביד וכל אחד מהם גונב רגע של פסק זמן מהמרוץ היומיומי. לפעמים נדמה לי שהקפה לא עוזר לנו רק להרגיש ערים יותר, אלא גם מעודד אותנו לעכב לרגע ולהתמסר לרגע שבו אנחנו נמצאים.
היו ימים בהם הייתי בוחרת במקומות המוכרים לקפה שלי: בתי קפה אופנתיים או זוויות שקטות בפארק. אך לאחרונה גיליתי את היתרון שבקנות קפה באותו דוכן קטן בסוף הרחוב - שם המוכר מחלק חיוכים כפי שהוא מחלק ספלונים ריחניים. הוא מכיר אותי כבר כמעט בעל פה ואפילו זוכר איך אני אוהבת את הקטנה שלי - זה נותן לי תחושת שייכות שאני כל כך צריכה בעולם הזה שנותן לפעמים הרגשה שאנחנו זרים.
ולכם יש טיפ קטן ממני: אל תוותרו על הטקסים האישיים שלכם במהלך היום! בין אם זה להכין כוס קפה טובה לבדכם בבוקר או לשבת עם חברים בערב ולשתף חוויות מעבר לכוס קפה - אלו הם רגעי החיים שמחזיקים אותנו יחד ומזכירים לנו כמה חשוב להיות נוכחים כאן ועכשיו.
בסופו של דבר, מדובר בקצת יותר מקפאין בכוס שלנו; מדובר בזיכרונות שצומחים מסביבה פשוטה וחמה. שתפו אותי - איזה טיפטופ לקפה עושה לכם טוב?