אני זוכר כמה התרגשתי כשלראשונה פתחתי ספר לימוד באוניברסיטה. זה היה רגע מכונן, כמו לעמוד מול שער חדש שמוביל לעולם עצום שלידע והזדמנויות. אבל עם הזמן, הבנתי שספרי הלימוד עצמם הם רק חלק מהמסע.
למדתי זאת כשנתקלתי באחת התקופות הקשות בחיי הסטודנטיאלי שלי. הייתי יושב שעות בספרייה, עובר ממתודה למתודה, מדפדף בין פרקים ומנסה להבין את החומר איך שהוא מתאפל לי בין האצבעות. אבל משהו בשיטה הזאת לא עבד עבורי.
ואז הגיע הרגע שהתיישבתי מול חבר טוב שלי, ובמקום לנסות לסכם את כל החומר בעזרת משוואות קשות או טבלאות מורכבות, פשוט ישבנו ודיברנו על הדברים. פשוט כך - בלי לחץ ובלי ציפיות. הוא הסביר לי את הנושאים בצורה שהייתה יכולה להתפרש כסיפור חיים ולא כתובנה מתמטית יבשה. פתאום הכל התחבר.
המסקנה כאן היא ששיטה אחת לא מתאימה לכולם. לפעמים צריך להרגיש חופשי לצאת מהקופסה ולחפש דרכים אחרות ללמוד ולהבין חומר חדש. תמצאו לכם שותפים ללמידה שיעזרו לשבור את השגרה המייגעת; דברו על נושאים בקול רם ושאלו שאלות עד שתתבהרו.
אז הפוסט הזה הוא תזכורת לכל מי שנמצא בדרך הזו - אל תשכחו לקנות גם קרני אור ממעל ולא רק ספרים מירוקי עט! תחפשו אחר מה שמעורר בכם השראה: סרטים, פודקאסטים או אפילו שיחות עם אנשים שאתם מעריכים.
בסופו של יום, הלמידה היא מסע אישי שלא תמיד קל כפי שהוא נראה מספרים מדויקים וזוהרים מלאי מידע יבש; לפעמים זה יהיה סיפור קטן שנדבק בלב שלכם ומשאיר וואקום אינסופי לחשיבה חדשה וצמיחה אישית בלתי נגמרת.
