אם יש משהו שאני אוהבת, זה לשבת בבית קפה אחרי יום ארוך, עם כוס קפה שאחרי כמה לגימות אני מתחילה להרגיש איך היא מחממת לי את הלב. השבוע, מצאתי את עצמי חוזרת לאחד המקומות האהובים עליי בעיר - "הקפה של גיא". זה מקום קטן ונחמד, עם עיצוב שמזכיר שוקולד חם ונעים.
כשנכנסתי פנימה, היו שם ריחות מהמטבח שילבו את תפקידו של הקונדיטור והבריסטה. יופי של אנשים מבשלים ומגישים וכולם בהוויה משפחתית ולבבית. התיישבתי ליד החלון וביקשתי אספרסו ואז נזכרתי באחת הפעמים שביקרתי פה לפני שנים רבות.
אז הגעתי לכאן לראשונה אחרי פרידה קשה. מין סופת רגשות שהפכה כל פינה בי למקום חשוך. ישבתי ליד אותו החלון וראיתי זוגות צוחקים ושוחחים בקול רם. אני זוכרת שפשוט הייתי מתוסכלת מהמחשבה על אהבה שנעלמת, ועל החיים שלי שיכולים להרגיש פתאום שונים לחלוטין.
אבל אז הגיע אליי המלצר - אדם בעל חיוך צועני ובעיניים שיש בהן עולם מלא - ששאל אם הכל בסדר ואולי כדאי לי לנסות חתיכת עוגת שוקולד שהם רק הכינו, ואולי גם לשתות כוס תה לנפש? בעדינות שלו הצליח לרכך טיפה את העצב שצף על פני השטח ולגרום לי לחייך.
השבוע כשחזרתי לאותו שולחן שוב שמעתי קולות וצחוקים מסביבי אבל הייתה בי תחושת הבנה אחרת; עבר זמן מאז ואני כבר יודעת שלהיות בזמן טוב או רע זו בדיוק הדרך שבה אנחנו לומדים להעריך רגעים קטנים כמו אלה. התחושות האלו -- הן חלק בלתי נפרד מהמסע שלנו.
לכן לקחתי טיפ לחיים: אל תפחדו לפנות לבית הקפה הקרוב שלכם לבקש מנה חדשה שתיתן לכם להתחזק ולהיזכר למה כל כך חשוב להיות כאן ועכשיו. בין אם זאת עוגת גבינה מנצחת או פשוט כוס מים צלולים - הרגעים האלה הם שאתם עצמכם בונים מחדש בכל ביקור מחדש.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים קצת לבד בעולם הגדול הזה - תנו לעצמכם להתענג על הטעמים ועל האנשים שסביבכם במקומות קטנים ואוהבים כמו "הקפה של גיא".
