כשהשמש עולה בקיץ הישראלי, היא לא משחקת. אני זוכרת את היום ההוא, כשחזרתי הביתה מהעבודה ופשוט התמוטטתי על הספה. החום היה בלתי נסבל. פתחתי את המזגן שלי ולפתע התברר שהוא החליט גם הוא לצאת לחופשת קיץ - ולא בא לי בשום פנים ואופן.
התקשרתי לטכנאי מזגנים שהמליצו עליו חברים טובים. למזלי, הוא הגיע די מהר - גבר בשנות ה-50 לחייו, עם חזות מרגיעה וחיוך של אדם שכבר ראה הכל. אחרי כמה דקות של בדיקות פשוטות (לא תיארתי לעצמי עד כמה זה יכול להיות קל) הוא גילה שהמסנן היה כל כך מלוכלך שאפילו לסוף הקיץ לא היה מקום שם לנשימה.
אחרי שסיים לנקות הכל בצורה יסודית ובקפיצה קטנה לתוך המנוע כדי לבדוק אם יש עוד בעיות (ולא לשכוח את החלק החשוב: להפסיק לסנן חוויות באמצעות דמעות…) הוא הרים מבט והביט בי כאילו ידע שאני זקוקה לעוד יותר מסתם מזגן מבריק. ואז הוא אמר משהו שאין לי ספק שהוא יחיה איתי לעד: "לכל מכונה יש נשמה, כמו לכל אחד מאיתנו. צריך רק לדעת איך לדבר אליה".
בתחילת האנקדוטה הזו חשבתי בעצם שאני קורבן של מגנון שאינו מתפקד ושהבניין שלי לא נותן יד לעזור לי במאבקי הקיץ הלא נגמרים. אבל אז קלטתי שזה הרבה מעבר לזה - שעות העבודה הארוכות והקשות גרמו לי לשכוח לדאוג לעצמי וגם לבית שלי.
הטיפ שלו לגבי ניקוי המספריים והחשיבות של תחזוקה נכונה של המזגן הפכו אותי למודעת לעצמנו ולסביבתנו שלנו בצורה שמעולם לא ערכתי לפני כן.
מאותו יום אני משתדלת לבדוק את המזגן באופן קבוע ומדי פעם אפילו לשלוח לו אהבה קטנה - אולי קצת יתר מהמזון הנכון מאפשר לו לעבוד בלי רעידות? זה מצחיק לחשוב על זה ככה...
אז אם אתם צריכים טכנאי מזגנים, או בכלל מישהו שיעזור לכם לגלות מחדש אוצרות ששכבו בקרבתכם במשך זמן רב מדי - אל תהססו לפנות אליו! לפעמים בוגר עולם האוויר הקר עושה ניסים ונפלאות הרבה מעבר לרצונותינו הפיזיים; הוא עוזר לנו להבין שאנחנו חלק מחיבור עמוק יותר שמתרחש סביבנו בכל רגע ורגע.