יצא לי לבקר בשבוע שעבר בדוגי פארק באזור שלנו, ומאז אני פשוט לא מפסיק לחשוב על החוויה המיוחדת שהייתה שם. זה היה יום שמשי, האוויר היה נקי ורענן, ואפילו הרוח נשאה עימה את הידיעה שהיום הולך להיות יום נהדר.
כשהגענו לפארק עם לולה שלי, כלבה מסוג רועה גרמני מלאת אנרגיה ושובבות, התהוותה סביבנו אווירה שמחה וצוהלת. כלבים מכל הסוגים רצו ושיחקו, כמו חבורת ילדים בחצר בית ספר ביום סיום הלימודים. לולה רצה לעבר קבוצת חברים חדשים - פודל קטן עם שיער מתולתל ובלבול אחד קופצני שהוסיף חיוכים לכל עבר.
מה שיותר מעודד הוא לראות את הקשרים שנוצרים לא רק בין הכלבים אלא גם בין האנשים. תוך כמה דקות התחברתי לשניים מהבעלים של הכלבים שסביבנו - אחת מהם סיפרה לי על השגרה שלה ועל איך הדוגי פארק הפך למפלט יומיומי עבורה ממעגל החיים התובעני בעיר הגדולה. היא סיפרה שגם לה יש רגעים קשים ולפעמים כשצריך להתאוורר, פשוט לקפוץ לדוגי פארק עושה פלאים.
באיזשהו שלב במהלך היום ניגש אליי ילד קטן בן שבע בערך ושאל אם יכול לשחק עם לולה. נטיתי בראש לאשר לו, וחייכתי כשהגעתי למחשבה ששמחתם של הילדים בחיים מגיעה פעמים רבות דווקא מהמפגש הזה עם בעלי חיים טהורים ומלאי אהבה - לא משנה מה גילם או מצבם.
כל כך הרבה תובנות אני שואבת מהמקום הזה: האנושיות שבחיבורים בינינו ובין הטבע, הכוח שיש לחברים הפרוותיים שלנו לרומם אותנו כשיש לנו ימים קודרים ובעיקר - ההבנה שכאשר אנחנו מצרפים לתוך היומיום שלנו עוד coקורונה מפתיעה של אנשים וכלבים זרים ונשמות חמודות- הצ'אנס להכיר ולהתחבר עולה פי כמה וכמה.
ועכשיו טיפ אישי: אם אתם רוצים לנצל את יתרון הלהקה הזו שבהכרח מתפתחת בכל דוגי פארק - אל תהססו ליצור קשר.eye Контактов בין בני אדם! דיבור קליל גם יכול לפתוח לכם דלתות חדשות לחיים מספקים יותר.
אני מחכה כבר לפעם הבאה בליווי לולה שלי וגם לכל התמונות המתוקות שהיא צפויה להביא איתה!