לפני כמה חודשים, החלטתי להירשם את הבן שלי, אריאל, לחוג ציור. הוא תמיד אהב לצייר בבית, אבל חשש להציג את עצמו בפני אחרים. יום אחד במהלך החופש הגדול, כשעלינו לנמל התעופה שליד הבית שלנו, הוא ראה תערוכה קטנה של ילדים צעירים שהציגו את היצירות שלהם. משהו במבט שלו גרם לי להבין שאני לא יכול לשפוט אותו על כך שהוא מפחד מהתגובות של אחרים - זה חלק מתהליך הגילוי העצמי.
בהתחלה, כשהגענו לחוג בפעם הראשונה, הוא היה קצת המום מכל העבודות שראינו שם - צבעוניות ומגוונות. ואני? אני פשוט חייכתי והרגשתי כאילו אנחנו נכנסים לעולם חדש יחדיו. המדריכה הייתה כל כך מקסימה ופתוחה; הצליחה לגרום לכל ילד להרגיש כמו אמן אמיתי. זה משהו שלא חוויתי בחוגים שלי בתור ילד.
באחת הפעמים אחרי שיעור מיוחד שבו יצרו קולאז’ים עם חומרי טבע שונים, ראה איך הילדים חולקים רעיונות ודנים ביצירות שלהם בשמחה ובתמיכה ולא בשיפוטיות שפשוט לא ידעתי אם קיימת בעולם הזה עוד! הרגשתי שאני זוכה לראות צדדים חדשים באריאל - פתאום הוא התחיל לדבר על הציור שלו ועל מה שהוא רוצה להביע בו.
אז הנה הטיפ שלי: אל תהססו לרשום את הילדים שלכם לחוגים שמזמנים להם ללמוד ולהתפתח בתוך סביבה הולמת ותומכת. זה יותר מעוד חוג בבוקר או אחר הצהריים; אלו הם רגעים שבהם הם לומדים להיות עצמם ולמצוא ביטוי אישי. היום אריאל מציג גאווה ביכולתו להשקיע וליצור דברים שטובים בעיניו ואפילו הסכים להשתתף בתערוכות מקומיות!
נכון שזה נשמע קלישאתי להגיד שחוגים יכולים לשנות חיים? אולי כן... אבל לפעמים הדברים הפשוטים ביותר בסוף הם שבטים מחברים אותנו לעצמנו ולעולם שסביבנו ובדיוק כאן מתחילים המסעות הכי מרגשים שלנו.