כשהייתי קטן, אחד הזיכרונות הכי חמים שנטועים בי הוא אותו בוקר שבו אמא שלי הייתה מתעוררת לפני כולנו. היא הייתה מכינה את הקפה שלה בשקט, והרעיון הזה שלה לשתות כוס קפה לבד, רגע לפני שהיום מתחיל והתפילה המוזיקלית של המשפחה מתממשת - היה קסום בעיניי.
שנים רבות חלפו מאז, וכיום אני מוצא את עצמי יושב בבתי קפה בתל אביב. הם הפכו לבית השני שלי. לא רק בגלל השיחות שמתרקמות בינינו לבין חברים או זר הרגשות שאנחנו חולקים עם אנשים זרים סביבנו, אלא בעיקר בזכות הגביע החם בידיים שלי.
באחד הבקרים האחרונים ישבתי באחת מקומות הקפה האהובים עליי. מסביבי התנהלה תערוכת חיים: טסלם עם עגלת התינוק שלו מדבר בטלפון; אישה מבוגרת מחייכת קצת עצוב לעיתון במקומה; וצעיר נלחם במחשב הנייד שלו בעודו ממתין להזמנות מים מרגש. אבל ברקע לכל זה היה ריח הקפה.
באותו הרגע נהיה לי ברור שסוד הכוח של הקפה הוא לא רק במשקה עצמו, אלא בכל מה שהוא מביא איתו. לקח לי זמן להבין שזה לא משנה אם מדובר בקפוצ'ינו משובח או ספל שחור פשוט - מה שחשוב זה האנשים שעל ידך והרגע שאת חווה עכשיו.
אם הייתי יכול לתת טיפ לכולם אז הנה אחד: אל תהססו להיכנס לבתי קפה קטנים שאולי אתם עוברים לידם בלי לשים לב. לפעמים המקומות האלה חמימים יותר ממקומות "מפונקים", והקשרים שנוצרים שם יכולים להיות בלתי צפויים ומלאי משמעות.
אז בפעם הבאה שאתם מוזמנים לכוס קפה עם חבר או אפילו הולכים לבד למקום חדש - תזכרו לנשום את הניחוחות שיש סביבכם ולחוות הכל דרך הלב שלכם. מי יודע איזה עלילה חדשה יכולה להתחיל לכם בין העלים הירוקים והשיחות החמות?
