יש משהו קסום בפשטידה. אני זוכר את הפעמים שעמדנו במטבח משפחתי, תערובות של ירקות, גבינות וביצים מלכלכות ידיים ועיניים. הריחות שהתרקמו להם באוויר, האווירה סביב השולחן כשהפשטידות המוכנות הוצבו עליהן כמו כוכבים נוצצים, הן רק חלק מהזכרונות שמקנים לי תחושה של Wärme (ברוסית "חום" - נאמר פה בשמחה).
אחד הזיכרונות החזקים שלי הוא מאמא שלי שהיא תמיד הייתה מכינה פשטידת תפוחי אדמה עם בצל רך וטעמים מתובלים במעט כמון ודבש. כל פעם שהיא הגישה אותה שולחן בארוחה חגיגית או סתם ביום שישי בערב אחרי יום עבודה ארוך, הלב שלי התרחב מרגש. לא היה לה מתכון קבוע; היא פשוט ידעה לחוש את הכמויות הנכונות.
בשנה שעברה החלטתי לנסות לשחזר את הפלא הזה בעצמי. קניתי תפוחי אדמה במשקל גדול יותר ממה שחשבתי שאצטרך (בדרך כלל יש לי נטייה להסיק שאני מבשל עבור צבא), ובחרתי בבצל שיותר עשיר בטעם מאשר בדרך כלל. אבל נדמה היה שכשהגעתי למקום שבו ניתן להתחיל לערבב דברים - הכל נפל לי מידיים.
בסוף יצא לי לגרר בתשומת לב רבה כל רכיב ולהרגיש כאילו אני עוועית סמוכה לסוסים בשטח פתוח - קצת עצלן וקצת פראי מהמוזיקה שהנגינה בי וגרמת לי להרגיש חופשי ליצור. אז כשנכנסו לתנור עם טיפה שמן זית ומלח, הציפיתי בכעס וברצון לראות מה יקרה איתם.
ואכן! התמזל מזלי והפשטידה נהייתה הצלחה מסחררת! אכלנו ממנה במשך כמה ימים וגם חילקתי לשכנים שלי וכל אחד אמר שזה הדבר הכי טעים בעולם: "זה אפילו ממש דומה לפשטידה של אמא שלך!" הם צעקו בהתלהבות וזה גרם ללב שלי להתמלא בגאווה ולא בכעס על כך שלא טרחתי על המתכון המדויק.
אז הנה טיפ קטן ממני: גם אם אתם חושבים שאין לכם כישרון במטבח, אל תתייאשו - פשוט תתחילו לאלתר עם מה שיש בביתכם ואתם עשויים למצוא פלאים חדשים בצלחת שלכם. מגילוי מחדש ועד הנאה צרופה - לכל מנה יש סיפור שלה ואולי אפילו רגע שתזכרו לנצח.
