לאחרונה, ישבתי עם חבר שלי על כוס קפה והתחלנו לדבר על הזכרונות שלנו ממערכת החינוך. פתאום נזכרתי מתי לקחתי חלק במקהלה של בית הספר היסודי. אני זוכרת שהייתי ילדה ביישוב קטן, מלאת פחדים וחלומות, וכל מה שרציתי היה לשיר ולהביע את עצמי.
באמצע אחד החזרות התבקשנו לעמוד מול כל הכיתה ולשיר בדואט. אני הייתי כל כך מתוחה! כשהגיע תורי, הרגליים שלי רעדו כמו גבעולים ברוח, אבל אז חייכתי אל השותף שלי ופתאום הכל השתנה - הצלילים יצאו מאליהם ורק אז הבנתי את כוחו של החינוך שמתמקד לא רק בלימודים אלא גם בהכנת ילדים להתמודד עם הפחדים שלהם.
אני היום אמא לילדים ובכל פעם שאני רואה אותם חוזרים מבית הספר, אני מרגישה שהמערכת הזו הרבה יותר מעודדת מציונים טובים או הישגים אקדמיים - היא עוסקת בהחלט בכינון ביטחון עצמי. כשילד חוזר מבית הספר אחרי שעמד על במה וסיפר סיפור לחבריו בכיתה או השתתף בתחרות חידון, זה מה שמחזיק אותנו כהורים ומגביר לנו את האמונה בחשיבותו של החינוך.
אם אפשר לקחת טיפ אחד מכאן הוא: ההצלחה אינה כוללת תמיד תוצאה מדויקת מבחינה לימודית; לפעמים מדובר רגעים קטנים שבהם הילדים לומדים כיצד להיות מי שהם באמת.
החינוך הוא מסלול ארוך שעובר דרך קשיים ואתגרים וגם ברגעי אור בלתי נשכחים. כל מוסד חינוכי יכול להיות מקום בו ילד מגלה את עצמו מחדש - וזה מה שעושה אותו למיוחד כל כך בעיני.