תמיד חשבתי שנגרות זו פשוט מקצוע, כלי עבודה וחתיכת עץ. לאט-לאט, עם כל ביקור בצהוב מרגש של סדנת נגרות שהשתתפתי בה כמדריך בתחילת הדרך שלי, הבנתי שמדובר במשהו הרבה יותר עמוק. זה כמו מסע אישי, מסע של חיבור בין חומר לרגשות.
באותה סדנא הייתה תלמידה בשם מיה. היא נכנסה לחדר מלאה בחרדות וחסרת ביטחון לגבי היכולות שלה. רוב הזמן היא הסתכלה בעצב על העצים שכולם אחרים סובבו בידיהם בביטחון ובכישרון. ולמרות זאת, כשהחלה לעבוד עם הידיים שלה על מוצר ראשון - כיסא קטן שעשוי מעץ אורן, משהו שינה בתוכה.
במשך השעות שצפו בנושא, ראיתי את מיה מתמלאת באמונה עצמית שאף אחד אחר לא הזרים לה קודם לכן. בכל פעם שהיא ניסתה לחבר חלק ממשקוף הכיסא או לצבוע אותו בגוון טבעי שהיא אוהבת - הייתי עד לשינוי המרגש שלה.
ואז הגיע רגע המפתח: כשמיה סיימה לבנות את הכיסא והיא התיישבה עליו בפעם הראשונה - יכולתי לראות בעיניה את האושר שבנוצרות משיתוף פעולה בין רגש ועבודה פיזית. "אני עשיתי את זה", היא אמרה בקול רועד אך מלא גאווה ואני הרגשתי שגם אני חלק מהמסע הזה.
למדתי ממנה דבר חשוב - הנגרות לא רק נותנת לנו אפשרויות ליצור מהחומר הקשיח והקר; היא גם מאפשרת לנו ליצור קשרים עם עצמנו ועם העולם סביבנו. אני זוכר אז ,כשישבתי איתה אחרי שסיימנו שעה נוספת בסדנא ושתיינו תה צמחים יחדיו - איך הפרקטיקה נהפכת לתהליך מופלא נוסף בתוך המסלול של גילוי עצמי.
אז אם אתם רוצים להתחיל לעשות משהו חכם עם ידיכם ואולי אפילו להגיע לעצמאות אישית חדשה - אל תחששו מדברים פשוטים כמו חריצים חדשים או ניסויים באורך חיים חדש דרך הצורות שאתם יוצרים מחומרים טבעיים. ויש לי טיפ קטן לסיום: תאמינו בעצמכם! הישענו על החומר ועל הכלים שיש לכם בידיים ואז תרשו לעצמכם להרגיש באמת יצירתיים!
כל חתיכת עץ שאתם עובדים עליה יכולה להיות הסיפור שלכם!