בכל פעם שאני נכנסת למטבח, יש לי תחושה שמזמן קיבלתי מתנה מהיקום. אני מדברת על אפייה, כמובן. זה תמיד התחיל בילדות שלי, כשהייתי עומדת ליד סבתא שלי וצופה בה מכינה עוגיות שוקולד צ'יפס. טעם הקקאו והווניל מילא את כל הבית באווירה של חום ואהבה.
לפני כמה חודשים החלטתי להחיות את הזיכרונות האלה ולהכין עוגיות בעצמי. זה היה בסוף שבוע רגוע והמט kitchen שלי היה מלא בכלים ובמרכיבים. התחלתי לשים את כל החומרים בקערה - ומפה לשם, נשאבתי לתהליך. התגנבו אליי מחשבות על החיים ועל איך כמו בעבודה קשה כדי להשיג משהו טוב, גם במתכון צריך בדרך כלל כמה ניסיונות עד שהדברים מסתדרים.
כשניסיתי להכין את העוגיות בדיוק כמו שסבתא הייתה עושה - גיליתי שזו לא התוצאה המושלמת שביקשתי לעצמי. העוגיות יצאו קצת מלאות מדי ויחסית דקות ולא כמו בסיפור עם הסבתא שלי… אבל אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם הן לא היו מושלמות; החוויה של האפייה היא זו ששווה הכל.
יצא שהעוגיות היו טעימות מאוד! ובעיקר גרמו לי לחייך כשמישהו לקח אחת ואמר “וואו! איזו רכות...” הרגע הזה הוא רגע קסום שאין לו תחליף. זה העלה בי תחושות של סיפוק ואושר שלא ניתן להסביר במילים.
אז הטיפ שלי? אם אתם חושבים לנסות להכין משהו חדש או לחזור למתכונים הישנים שלכם, אל תהססו - פשוט תפעלו מתוך הלב ותאפשרו לעצמכם להתנסות בלי פחד מטעויות. כי לפעמים מה שנראה לנו כלא מוצלח יכול להפוך לכוכב האירוח הבא שלכם!
יאללה לעבודה!
