לפני כמה שנים, כשהייתי בתקופה לא פשוטה בחיי, חברה שלחה אותי לסדנת נגרות. בהתחלה חשבתי לעצמי: “מה לי ולזה?” אבל היא שכנעה אותי לנסות, ובמבט לאחור אני יכולה לומר שזה היה אחד השיעורים היותר חשובים שלמדתי.
הגעתי לס workshop עם קצת חששות ועם הרבה שאלות. האם אצליח? האם זה יעניין אותי? מיד כשנכנסתי למקום הרגשתי את האווירה - ריחות של עץ חם וכלים מכניים מסביב. המדריך קיבל אותנו בחיוך רחב ודיבר על הכוח שיש לכל יצירת עץ; כל פיסת עץ מייצגת סיפור, זיכרון ואופי. הוא הסביר איך בעבודה עם העץ אנחנו למעשה עובדים גם עם עצמנו.
באחת ההפסקות החלטתי לקחת פיסת עץ אורן ולאסוף אותה לשולחן העבודה שלי. התחלתי לתכנן מה אני רוצה לעשות איתה - אולי שולחן קטן או כיסאות? לפתע הבנתי שאני לא רק חורגת מגבולות הפיזיים שלי אלא גם מהגבולות הנפשיים שהצבתי לעצמי במשך השנים.
בעבודת הידיים גיליתי עד כמה אני יכולה להיות מדויקת ותשומת הלב לפרטים גרמה לי להבין שגם החיים הם כמו עבודת נגרות - לפעמים צריך לחתוך פה ושם, לשייף בצורה נכונה לפני שמגיעים לתוצאה הרצויה. זה היה רגע מרגש עבורי; עצם העבודה הפיזית גרמה לי להרגיש חיונית ומחוברת מחדש לעצמי.
אם יש לי טיפ מיוחד לשתף לגבי נגרות או כל תחושה של חסר בטחון - אל תחששו לקפוץ למים העמוקים! נסו דברים חדשים כי לעיתים התהליך עצמו מניב יותר מתוצאות מוחשיות. בין אם זה עבודה עם עץ או אפילו משהו אחר שאתם אוהבים לעשות, תהיו אמיצים לחקור וגם להכשל בדרך - משום שכך אתם באמת צומחים.
לסיום, אחרי 5 ימים מלאים באבק וברעש כלי עבודה, יצאנו משם עם מוצרים קטנים שלא רק התקשטו בבית שלנו אלא גם פעלו כמו מקומות מפלט בתוך התחום הפרטי שלנו; השקיעים את הזמן הזה בעצמכם יחזור אליכם כאמונה חדשה ביכולות שלכם להתמודד בכל תחום אחר בחיים.
אז קדימה חברים! תפתחו את לכת הקסם הזו שנקראת נגרות ומשם הכול אפשרי...