חברים, רק רוצים לשתף אתכם בחוויה שבאמת לקחה לי את הנשימה. בשישי האחרון הייתי בהופעה של להקת "לחיים" בגן החשמל בתל אביב, וזה פשוט היה מדהים. אני לא יודע אם זה המקום או האנשים שסביבי, אבל הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול יותר.
כשהלהקה עלתה לבמה ולחצנו ידיים - זה היה כמו קסם. המוזיקה התחילה לזרום ואני מצאתי את עצמי נזכר בכל כך הרבה זיכרונות יפים שקשורים לשירים שלהם. איך אפשר שלא? השירים האלה הם רזומה של רגעים אמיתיים מהחיים שלי: אהבות שהיו ונעלמו, חברויות שעברו מהמורות וזיכרונות מיוחדים שחרוטים בלב.
אבל מה ששלט שם באוויר היה החיבור בין כולם. אנשים בגילאים שונים, כל אחד מהם מגיע מרקע אחר - עומדים יחד ומנסים לעקוף קורונה ולהרגיש ביחד שוב את הכמיהה לחיים האמיתיים. בדרך כלל אני מאלה שנשארים בצד ורק צופים מהמרפסת, אבל הפעם נתתי לעצמי להיכנס לתוך ההתרגשות - קפצתי לריקודים ושרתי מהלב עד שכמעט שכחתי לאיזה מקום אני שייך.
ואחרי כל ההתרגשות הזו, יצאתי רעב - לא רק מן המוזיקה אלא גם מתודעה לזכור כמה חשוב לנו להיות בקשר עם אחרים ולקבוע מפגשים עם אנשים שאנחנו אוהבים. החלטיתי לקחת איתי מכאן טופס חדש לחיי היומיום שלי: גם כשזה נראה כאילו אין ישיבה חיצונית ביום שישי בערב בגלל פרנסה והמטלות היומיומיות - תמיד יש מקום להזיז דברים לטובת זמן איכות אמיתי.
טיפ קטן ממני לסיום: אל תפספסו הופעות שאתם אוהבים; אפילו אם צריך להתאמץ כדי להשיג כרטיסים או לתכנן מראש... תשקלו לנצל את הזמן שלכם כדי לצאת ולהתחבר מחדש לעולם שמסביבכם. אחרי הכל, החיים הם מופע קצר מדי ולא כדאי לפספס אף רגע שלו!