לפני כמה חודשים, החלטתי לקחת מנוחה מהשגרה ולהתמסר לתחום שזנחתי זמן רב - ציור. תמיד היה לי דמיון עשיר, אבל אי שם בין הלימודים לעבודה ולחיים עצמם, זה התפוגג. חשבתי שאולי הגיע הזמן לחזור לאותה תחושת חופש שנלוותה לי בעברי.
מהעיפרון הראשון שהנחתי על הדף, כל כך הרבה רגשות התחילו לעלות. ברחוב מהדהדת המוזיקה של החיים; ריחות האוכל הטעים עוטפים אותי כמו שמיכה חמה; ואני? אני בעצמי פשוט מתבונן ועוקב אחרי כל תנועה וצליל סביבי. פשוט לשבת בסטודיו עם הצבעים שלי והקנווס הפך להיות המקום בטוח שלי.
ציירתי רגעים מקריים מחיי - גינת המשחקים שבה הייתי ילד, הרחובות הומי האנשים בעיר הישנה בתקופת שקיעה ופרחים מהגינה של סבתא שלי. ככל שציירתי יותר, גיליתי שהציורים יוצרים סיפור שמתאר לא רק את מה שאני רואה אלא גם את מי שאני מרגיש שזהותי משתנה ונבנית מחדש דרך הצלילים והגוונים.
ואז נזכרתי באחת השיחות שנתקלתי בהן פעם - שיחה על אמנות כדרך לביטוי עצמי מעמיק ואותנטי. הבנתי שאין מעבר לציור "טלפון שטוף שמש". כשאתה מצייר משהו אישי לך מתוך הלב שלך ושם אותו בצבעים ובקווים על קנבס, אתה חושף חלק ממך בפני העולם.
טיפ קטן למי שרוצה להתחיל או להמשיך לכתוב או ליצור: אל תפחדו משגיאות! בדיוק כשהייתי בטוח שהציור שלי נראה רע מאוד - התברר לי שהוא שיקף באמת את הנפש שלי ברגע ההוא ולא הייתה דרך נכונה אחרת לעשות זאת. אז אם אתם רוצים לשחרר את היצירתיות שלכם - תנו לעצמכם מקום לטעות ולנסות בלי פחד.
אז קדימה! צאו אל המסע הזה של יצירה ותנו לו לגעת בכל פינה בנשמתכם. עולם האמנות הוא אין-סופי וכל אחד יכול למצוא לו מקום בו - ואין כמו החוויה האישית שלנו כדי להשאיר חותם בלתי נשכח בעולם הזה.