תמיד הייתי אחת שמסתכלת על נהגים בכביש בהת admiration. זה היה נראה לי כמו קסם - איך הרכב זז לפי כל תנועה של הידיים והרגשות של האדם שבתוכו. כשהגעתי לגיל המותר, החלטתי שזה הזמן להפסיק לחלום ולהתחיל לפעול.
כשהגעתי לשיעור הראשון, הייתי מלאה בשמחה ובמקביל גם בחרדה לא קטנה. המורה שלי, דני, היה אדם בעל ניסיון שעבר כבר המון תלמידים והוא הצליח להרגיע אותי עם חיוך רחב ואמר: "אל תהיי לחוצה, כולם עברו את זה". התחלנו להתקדם לאט ובסבלנות - הכל מרגיש כמו בדרך חדשה לדפוק רגל על דוושת הגז.
בהתחלה היו לי כמה רגעים קשים. במיוחד כשנכנסתי לסיבובים ופשוט שכחתי איפה אני נמצאת - כאילו העולם פתאום הפך למעקף אחד גדול. אבל דני תמיד אמר לי להתרכז בסביבה שלי ולא רק ברכב עצמו, וכך למדתי לפתוח את הלב ואת הראש בו זמנית.
לאורך השיעורים האלה, לא רק שלמדתי לנהוג אלא גם גיליתי הרבה על עצמי. פגשתי בפחדים שהיו בתוכי ועל הדאגות שדיברנו עליהן בזמן שנחנו בין שיעורים כדי לקחת אוויר ולשוב לרכב באופטימיות מחודשת.
והכי מדהים? ביום הע examen המסכם, הרגשתי שאני יושבת מאחורי ההגה של עולם חדש שאפשר לעצב אותו בחירות שלי. כשעברתי את הבחינה וקיבלתי את הרשיון שחלמתי עליו כל כך הרבה זמן, הייתה בי תחושה עזה של סיפוק וגאווה - כי למעשה זה סימן עבורי הדרך לחופש האישי שלי ולעצמאות שלא הכרתי עד אז.
למי שמתחיל עכשיו ללמוד לנהוג או מתלבט אם כדאי לו להתחיל - פשוט עשו זאת! זו לא רק רכישת מיומנות אלא מסע פנימי מלא בחוויות וחוויות שישאירו טעם טוב בלב שנים רבות קדימה. ואל תשכחו - הכי חשוב זה לבוא עם ראש פתוח ולהאזין לעצמכם ולאנשים שמסביבכם; הם יכולים להיות עזר רב בדרכים אחרות מכל מה שציפיתם!
מאחל לכל אחד ואחת מכם שסיפור כזה יקרה לכם בקרוב!