לפני כמה חודשים, הייתי בסיטואציה שכולם עוברים בה - ליום ההולדת של אחותי הקטנה חיפשתי מתנה שתהיה גם אישית וגם משמעותית. זכרתי שהיא תמיד אהבה ציורים שלי מהילדות, אז החלטתי להוציא את כל האלבומים הישנים ולהדפיס כמה מהם על קנבס. המחשבה הייתה להחיות מחדש את הזיכרונות שלנו ולתת לה משהו שלא ניתן לקנות בחנות.
הלכתי לבית דפוס קטן באיזור מגורי, מקום עם אווירה ביתית ואנשים שמכירים את הלקוחות בשמותיהם. כשהגעתי לשם, התחילו לזרום לי התמונות בראש: אני ואחותי רוכבות על אופניים בגינה של סבתא, מחייכות בטירוף; היא משחקת בתפקידים שונים בארמון הדימיוני שבנינו. כל תמונה הייתה סיפור לחוד, וכך בחרתי בעשרים מסצנות מתוך החיים שלנו יחד.
באופן מפתיע, כשחזרתי לספר לו על התמונות שנבחרו והסברתי את הרקע שלהן, ראיתי איך העיניים שלו זוהרות. הוא לא רק מעבד את התמונות אלא מתחבר אל הסיפור מאחוריהן. זה נגע בי - פתאום הבנתי עד כמה הדפוס יכול להיות כלי לביטוי רגשי ולא רק דרך טכנית להעביר תוכן ממקום אחד לאחר.
ביום ההולדת הגישה לי אחותי את המתנה בידיים רועדות ומביטות בי בציפייה ובתחושת כבוד כאילו שאני מישהו ממש חשוב עבורה. ברגע שהיא פתחה וראתה את התמונות המודפסות - החיוך שלה היה שווה יותר מכל דבר אחר בעולם! זה היה רגע קסום שבו החזרת אל הנרטיב של משפחתנו ידעה למלא אותנו בכזאת שמחה שפשוט אי אפשר לתאר במילים.
אם יש לי טיפ לתת לכם זה פשוט לכוון ללב שלכם בבחירת מתנות כאלה: לפעמים האמת הפשוטה ביותר נמצאת בזיכרון שחלקתם וביצירות שאתם יוצרים יחדיו. אל תסתכלו על הדפוס כמקום יבש וטכני רק בגלל שהוא מבצע משימות - מדובר במשהו הרבה יותר עמוק; בכל הדפס יש נשמה וסיפור שמקבל חיים חדשים בכל פעם שהוא יוצא מהמכונה.
לכן בפעם הבאה שאתם חושבים על מתנה או פרויקט אישי - שאלו את עצמכם איזה זיכרון הייתם רוצים לחלוק עם אדם קרוב לכם? אולי זו הדרך שלכם להפוך יצירת אמנות קטנה לרגע בלתי נשכח?