לפני כמה חודשים, בשבת של בוקר שטוף שמש, החלטתי שהגיע הזמן להפסיק רק לדבר על נגרות ולעשות משהו בידיים שלי. במשך שנים חלמתי לבנות משהו בעצמי; שולחן עץ שיאסוף בתוכו את כל הסיפורים והזיכרונות שלנו Or עוד קצת עד שנתחיל להסביר לילדים מה זה יקום.
כך התגלגלתי לחנות העצים הקרובה, שם פגשתי את מיקה - בעלת החנות עם החשיבות שצומחת לכל סוגי העצים כמו שהיא חונקת מחוץ לשולחן. בלי להתכוון אפילו, היא הפכה למורה שלי. כשהתחלנו לבחור את לוחות העץ המושלמים לשולחן, הרגשתי איך הזרימה שלה כובשת אותי. היא תיארה בעיניים בורקות כל סוג עץ - כיצד הוא חי וכיצד הוא מתבקש לספר סיפור דרך העבודה שנעשית עליו.
עכשיו אני חורג מעבר למילים הכבדות שמלוות אותנו בעבודת הנגרות; עבודה שלא יכולה להיות רק גזירה וחיבור בין חלקים אלא דיאלוג עם מה שנוגע בלב ובנשמה. הפסקת לחשוב על יצרתיות כמיניות בלבד והתחלת לראות אותה כאמנות של חיים - לא יכולת להעיף מבט אחרון לתוך כלי או קופסה מבלי שזה קלף לפגוש אותו שוב ושוב במהלך החיים.
לקח לי יום שלם לבנות את השולחן הזה ואפשר לומר שהרגשתי איך הידיים שלי מתחילות לדבר; כל חיתוך ושיוף היו מעין תרפיה עבורי. גיליתי שרגעי הלחץ יכולים להפוך לרגעים של שפיות כשאתה עובד עם עץ בידיים שלך, מסדר הכל במקום ונוגע בטבע בעצמך.
אז אם יש לכם חלום קטן לעצב משהו במו ידיכם - אל תהססו! תפעלו מתוך התשוקה שלכם ותנו לעצמכם הזדמנות לגלות עולם חדש ומלא השראה באומניות הקטנה הזו של נגרות. שתפו כאן גם אתם בחוויות שלכם!