כשאני חושבת על תקופת הלימוד שלי לנהיגה, אני נזכרת ברגעים שלא אשכח לעולם. זה התחיל ביום שמשי אחד, עם המורה החדש שלי, דוד. כבר מהשנייה הראשונה שהסתכלתי עליו, הרגשתי את העולם שלי מתהפך. הוא היה אדם רגוע וחייכן, ואני? הייתי מלאת חרדות ושאלות.
ביום הראשון אני זוכרת שעמדתי ליד ההגה כמו ילדה קטנה שמנסה לתפוס צעצוע גדול מידי בשבילה. עשיתי הכל לאט ובזהירות - לפעמים סללתי דרכים חדשות במוחי כשהייתי צריכה להחליף הילוכים או להסתובב בצומת. אבל דוד היה שם כדי להזכיר לי שהכול בסדר והכי חשוב זה להיות מודעת למסלול סביבי.
עברו שבועיים ואני עדיין מתוסכלת מחוויה אחת שנחרתה בזיכרוני: הנסיעה הראשונה בכביש בפקק תנועה. כל עולה ויורד של הרכב שלפני נמדדו בי מיני קללות בלב ותנודות בלתי פוסקות מבחוץ - אה! כאילו שכל הנהגים האחרים יודעים מה הם עושים ואני… טוב, לא כ"כ בטוחה בעצמי.
אבל אז בערך לקראת סוף השיעור ההוא, אחרי כמה גלים של לחץ ומחשבות טורפות, הבנתי משהו חשוב בזכות משפט פשוט מדוד: "עלייך להבין שאת חופשייה". החופש הזה התפרץ בתוכי ונתן לי אנרגיה חדשה - למה לא ליהנות מהרגע? נכון שיש בזה פחד ויש אינספור דברים ללמוד ולשפר; אבל יש גם יופי בעוצמה הזאת למצוא את הקצב שלך ולהתקדם אליו!
בהמשך הדרך למדתי שיש עוד הרבה מעבר למנוע ולגלגלים. החוויות האלה הראו לי עד כמה כל צעד שאני עושה כה חשיבו וכמה אין מקום לפחד כשיש רצון אמיתי להתקדם.
אם אתם בתחילת המסע שלכם ללימוד נהיגה או אפילו אם אתם בעיצומו ואתם מרגישים אכולי ספקות - קחו נשימה עמוקה ותזכרו שבסופו של יום זו לא רק נהיגה אלא מרגשים חדשים שעוטפים אותנו בכל פניה בדרך לחופש האמיתי שלנו.
והטיפ שלי? אל תשכחו לצחוק קצת תוך כדי! :)