לפני מספר שנים, יצא לי לטוס לחו"ל עם חברים, ובין הערים שהכי ריתקו אותי הייתה ברצלונה. המורשת הקטלאנית, הארכיטקטורה של גאודי והריחות של האוכל המקומי היו כמו חלום שהתגשם. אחד האירועים המרגשים היה הפגישה שלי עם מקומית בשם מאריה. כשישבנו בבית קפה קטן עם כוסות אספרסו, ניסיתי לתקשר איתה באנגלית, אך זה לא התנהל בצורה חלקה. היא לא הבינה הרבה אנגלית ואני ידעתי רק מעט ספרדית. אז, באומץ, החלטתי לנסות לדבר בשפת הסימנים. למרבה ההפתעה, הצלחנו ליצור קשר גם בלי הרבה מילים. בעזרתה, למדתי כמה ביטויים קטנים בקטלאנית. הבנתי ששפה היא לא רק אוסף מילים, אלא כלי לשיתוף רגשות. כשאנחנו מנסים להבין אחד את השני, אנחנו מוצאים דרך להתחבר. טיפ חשוב: אל תפחדו להתנסות בשפות! גם אם התחביר לא מושלם, אנשים מעריכים את הניסיון. החוויה שלי עם מאריה הדגישה עד כמה חשוב לפתוח את הלב ולהתקרב לעולם בשפה ובתרגום ושפות.
