כשעברתי לדירה החדשה שלי, חשבתי שזה יהיה פשוט. נתתי הזמנה לנהג עם רכב ההובלה, קיויתי שיתבצע מהלך חלק ובמהירות נעמוד על הרגליים בבית החדש. אבל כמו שזה קורה לרבים מאיתנו, המציאות הייתה שונה מאוד.
אני זוכר את היום הזה כמתחיל בחיוכים נרגשים - הכל היה ארוז בקופסאות מסודרות; כל פריט היה במקום והשקלה שקדשתי לכל פרט הרגישה מושלמת. ואז הגיעו החבר’ה עם האוטו הגדול. הם היו אדיבים ומקצועיים, אך ככל שהיום התמשך כך גם הלחץ שלי התחיל לעלות.
דווקא כשחשבתי שהכל מתנהל בצורה חלקה, קרה הבלגן הראשון: מכונת הכביסה סירבה לצאת משם! נשארנו להיאבק איתה בשמש הקיץ הקופחת ואני כבר מתחיל לתמוה אם היא באמת כה חיונית לחיים החדשים שלי… בסוף, אחרי מאמץ אדיר (וגם קצת צחוק), הצלחנו לגייס כמה ידיים נוספות והכנסנו אותה לאוטו.
וכך המשכנו לפתח חוויות משתנות בין קרטונים למאבקים אינסופיים מול רהיטים שלא בדיוק רצו לעבור דרך הדלתות של הבניין. במקביל למלחמות עם הדברים הפיזיים יצרתי שיחות מרגשות עם חברים שעזרו לי ביום המיוחד הזה - כל עזרה קטנה גרמה לי להבין עד כמה הם חשובים לי ולמסע שלי הלאה.
בסופו של יום השיגעון התמקם סוף סוף בדירה החדשה ואני הסתכלתי סביבי שעל אף כל הקשיים ניצחנו יחד את "מלחמת ההובלות". יש בטקס הזה משהו שמזכיר לנו עד כמה החיים מלאים בעומסים בלתי צפויים וכמה כוח יש באנשים שאוהבים אותנו ויעמדו שם ברגעים הכי מורכבים.
אז טיפ קטן ממני: כשאתם עוברים דירה - אל תשכחו לצלם רגעים מצחיקים לצד האריזות והמחשבות שבדרך. זה יהיה המניע שלכם בעתיד כשאתם תהיו עסוקים בחיי היום יום שלכם ותזכרו שכל שינוי הוא בעצם התחלה חדשה ויפה בדרכם שלהם.
