לפני כמה ימים חזרתי מהעבודה, עייף וגם קצת רעב. זה היה יום ארוך ואני ידעתי שצריך לעצור במכולת השכונתית שלנו לקנות דברים בסיסיים - לחם, חלב, ירקות. אבל למי מאיתנו אין סיפור או זיכרון מחנות המכולת של השכונה?
נכנסתי פנימה ונתקפתי בריחות מוכרים - ריח של לחם טרי, פירות עסיסיים ואפילו התיבול מהמטבח המרוחה מאחורי הדלפק. הצעד הראשון שלי היה לעבור ליד המדפים עם הפירות והירקות. שם אני בדרך כלל פוגש את אבי, בעל המכולת הקטנה, שעל פניו מתגלגל חיוך רחב שמזכיר לא רק את פלח האבטיח שהוא מציע לי לטעום אלא גם את כל הסיפורים שהיו לי איתו במהלך השנים.
אבי נולד וגדל בשכונה וכך גם משפחתו המורחבת. בכל פעם שאני נכנס לשם הוא מדבר על איך פעם אנשים היו מגיעים מהמזרח לתל אביב ומביאים מסורת וטעמים חדשים. זה לקח אותי לחשוב על כך שאנשים כמו אבי לא משמרים רק מוצרים בחנות שלהם; הם משמרים תרבות וזיכרונות בתוך כל מוצר שיש להם.
הייתי יכול לספר עליו שעות ועדיין לא הייתי מצליח להעביר את התחושה הזאת של ביתיות ואיכות חיים שיהיה לכל אחד מהמוצרים בחנות שלו מקום בליבנו ובמציאות שלנו.
והטיפ שלי אליכם? תשתדלו למצוא תמיד זמן לדבר עם בעלי העסקים הקטנים סביבכם. הם אינם מסתם מוכרים אלא ספרי חיים מלאים בסיפורים אישיים ורגעים קטנים שמעטרים אותנו יומיום.
אז בפעם הבאה שאתם עוצרים במכולת הקרובה לביתכם, קחו רגע לנשום ולשמוע מה יש לבעל החנות לספר לכם - כי לפעמים דרך פרוסת לחם או מרגרינה פשוטה אפשר למצוא עולם ומלואו מחכה רק שתגשו אליו!