לפני כמה חודשים, הייתי צריך לעבור ניתוח קטן. כרגיל, הכנתי את עצמי מראש. חיפשתי מידע על תהליך ההחלמה, דיברתי עם חברים שהיו באותו מצב וחשוב מכך - עיינתי בקופת החולים שלי כדי להבין איך ניתן להקל על הכל.
הגעתי למוקד טלפוני של קופת חולים שלי, ושם פגשתי מישהי בשם מיה. כבר בשיחה הראשונה שלנו היה לי ברור שאני לא סתם עוד מספר במערכת. היא התייחסה אליי כאילו אני בן משפחה, שאלה איך אני מרגיש ומה בדיוק מטריד אותי מעבר לניתוח עצמו. כל פעם שקשקשנו על הדברים הפשוטים בחיים - הזוגיות שלי, הכלב היקר שלי וגם התחביבים שלנו - הרגשתי שהיא חורגת לגמרי מהמוסדות והפרופורציות הקרות שמזוהות עם בתי חולים וקופות חולים.
מיה נתנה לי טיפ שהפתיע אותי: "אל תהסס לבקש חומר כתוב לפני הניתוח". היא הסבירה שאם יש לך מסמך בכתב, אתה יכול לקבוע פגישה עם רופא מומחה ולשאול שאלות כמו: “מה צפוי לקרות? האם יש דרכי טיפול חלופיות?” עצה כל כך פשוטה אבל חשובה! היא פתאום גרמה לי להרגיש ששיח בריא בין מטפל לחולה הוא ממש אפשרי ובעל ערך.
בהמשך התהליך כמובן שלא הכל הלך חלק; היו רגעים בהם חששתי מאוד ונלחצתי מהממצאים הרפואיים שקיבלתי אחרי הבדיקות. ואז שוב ישבתי בטלפון עם מיה. דווקא אז גיליתי שהיא לא רק יודעת לייעץ אלא גם הייתה שם לתמוך בי רגשית ולהזכיר לי שאני לא לבד בדרך הזו.
החוויה הזו היא תזכורת לכך שאנחנו מגיעים לקופות החולים כי אנחנו צריכים תמיכה וביטחון רפואי - ולא סתם שירות לשלם עליו וללכת. כשאתם נמצאים בצורך כזה או אחר, חשוב לזכור שיש אנשים מאחור ולא רובוטים או טפסים סטנדרטיים בלבד. הם כאן בשבילכם ואם תשקלו לבקש את התמיכה שאתם באמת זקוקים לה - זה עשוי לשנות את כל הגישה שלכם לתהליך.
אז בפעם הבאה שאתם מדברים עם הצוות הרפואי או מוקד השירות - אל תהססו להיות פתוחים יותר גם לגבי רגשותיכם וחוויותיכם האישיות. מי יודע? אולי תגלו בעבודה המושלמת שיש במקום הזה הרבה יותר מת процедуры ופגישות קליניות נטולות צבע.
