בשבוע שעבר, אחרי שהילדים הלכו לבית הספר והחלל הבית נשאר שקט וריק, החלטתי להקדיש את היום למשהו שאני בדרך כלל דוחה - ניקוי הבית. לא חסרות סיבות למה לדחות את זה; מהילדים שמשאירים אחריהם כאוס אינסופי ועד ללוחות זמנים עמוסים.
אבל הפעם, הייתה לי תחושת צורך. משהו בי פשוט רצה ליצור מקום שהוא לא רק נקי פיזית אלא גם נעים ואוהב. פתחתי את החלונות כדי שלקרני השמש יהיה מקום לחדור ולהתפשט בכל חדר.
התחלתי מחדר הסלון - שם זה היה הכי קשה עבורי. התזכורות מכל המשחקים ומן החוויות המשפחתיות היו עדיין טמונות ברווחים בין הכורסאות ובקירות הצבועים בצבעים שמחים. כל אבק שחיפשתי לנקות היה כמו צללית של רגע שציפה להיזכרות.
צילום אחד שחזר אליי בזמן הניקיון היה זר פרחים יבש שאחזנו יחד ביום האהבה לפני שלוש שנים. פתאום הבנתי שכל עפר ושקע באבק הם עדויות לחיים המתרחשים פה בשמחה ובעצב, באתגרים ובהצלחות שלנו.
בתוך כל התהליך הזה גיליתי שבניגוד לסטרס שהרגשתי לפני כן לגבי הניקיון, במהלכו הרגשתי שהיא סוג של מדיטציה. כל פעולה קטנה הפכה להיות מסע עם עצמי - לנקות, לשטוף, לקפל ולארגן תרם לשקט פנימי שלא ידעתי שאני צריך.
וכך יצא שסיימתי את יום הניקוי שלי עם כמה תובנות: אף פעם אל תדחו ניקיונות גדולים לעולם שבו אתם עסוקים מדי; לפעמים זה בדיוק הזמן להתחבר מחדש למקום שבו אתם חיים ולמה שהוא מייצג עבורכם. וכשמישהו אומר לכם “לא משנה” על עוד שולי זמן לבקש עזרה אצל בני המשפחה בנוגע למשימות הדורשות יותר מאדם אחד - הקשיבו לו! משפחה מתגייסת היא נכס שאין לו מחיר כשהבית מתחיל לרדת מבולגן.
אז אם גם אתם חושבים שזה הזמן לעשות שינוי קל בבית שלכם - קחו כמה דקות ותתחילו לחפש מה יכול לשמח אתכם או להזכיר לכם איזה רגע משמעותי היה כאן איתכם!