בזמן שאנשים אחרים התכוננו לחופשות ומהרתי לבחור מה ללבוש למסיבה, אני מצאתי את עצמי משוטטת בין המדפים של הספרים במעלית. זה היה יום סגרירי באוקטובר, ונראה שכל מה שרציתי זה לברוח מהנצחיות שכרוכה בלימודים. בסופו של דבר, בחרתי ספר, אבל לא סתם ספר - ספר לימוד לגיאוגרפיה.
כשהתחלתי לדפדף בו, משהו התחיל לקרות לי. דפים עם מפות צבעוניות ותמונות של תרבויות שונות פתחו לי עולם שלא הייתי מודעת אליו קודם. כל עמוד היה כמו חלון לכפרים מבודדים בקצה העולם או לערים פעימות חיים בשדות הקיץ הפורחים. הרגשתי כאילו אני נוסעת לברצלונה כדי לראות את הסגרדה פמיליה ובאותה נשימה גם טסה לביקור ביפן בתקופת הזריעה של הדובדבן.
אני זוכרת במיוחד את הפרק על התרבות היפנית - נחשפתי לרעיונות כמו "האומצת" (Wabi-Sabi) המגלמת בתוכה יופי שבור ולא מושלם. זה עורר בי רצון להבין שגם בחיים שלי יש מקום ליופי הזה; גם כשאני מרגישה שאני לא מספקת מספיק איכות או הצלחות בעולם המירוץ המסחרר סביבי.
אז נכון, בהתחלה הייתי רק תלמידה שנשקל להצליח במבחנים ולסיים תואר, אבל ככל שהעמקתי יותר ויותר בספר הלימוד הזה התפתח בי רעיון - אולי דרך הלמידה הזו אפשר במקום לצפות ללמידה גרידא למצוא משמעות נוספת בכל פיסת מידע?
אם יש טיפ שאני יכולה לתת מכל החוויה הזאת הוא: אל תראו בספרי לימוד כמשאב מייגע בלבד. נסו לצלול לתוך הדפים והידע שבו ברצינות; אתם עשויים לגלות שזה מאפשר לכם להתקרב לעצמכם בדרכים שמעולם לא חשבתם עליהן.
אנחנו חיים בעידן שבו הכל זמני ומיידי, אבל מתחת לכל המשאלות והיעדים שאנו רודפים אחריהם מסתתר גם העונג הפשוט ללמוד ולהתפתח מתוך הדברים שפעם נראו לנו כבעלי גוון אפורים ואינסופיים של פרטים יבשים.
כשאתם חוזרים למאמר שלכם ביום ראשון בבוקר הכינו לעצמכם כוס קפה טובה ורגע לפני שאתם צוללים למילים עצ부נות ברקע תחושה שמלווה אותי עד היום - כל ידע הוא כלי רב ערך בידיכם ושום דבר לא מונע ממכם להציב לעצמכם גבולות חדשים בדרך אל העתיד שלכם!