לא מזמן מצאתי את עצמי משוטט ברחובות תל אביב, כש突然 הרגשתי צורך עז להיכנס לספרייה המקומית. התיישבתי בפינה שקטה, מוקפת בשורות אינסופיות של ספרים, ואחרי כמה רגעים הבנתי עד כמה המקום הזה הוא לא רק אוסף של דפים מודפסים - בעיניי, זה היה זוהר של ידע, ריחות ונוסטלgia.
כשפתחתי ספר ישן שמצאתי על המדף, נודע לי שאני מתנתק מהמציאות לכמה רגעים. הסיפור שהיה בו לקח אותי לעולמות רחוקים והכיר לי דמויות שכל אחת מהן חיה בתוכה עולם מלא ומורכב. באותו רגע הרגשתי איך הלב שלי מתמלא ברגשות שלא יכולתי להסביר - הקסם הזה ששורר בספרים הוא משהו שאין לו תחליף.
ואולי זו הסיבה שהספריות תמיד היו עבורי מקום מקלט. כשהייתי ילד קטן, הייתי פוקד את הספרייה השכונתית לפחות פעמיים בשבוע. כל פעם שאמרו לי שאפשר לקחת הביתה שני ספרים בלבד, החלטת ה"מה לקחת?" הפכה לאתגר מרגש בפני עצמו - האם אני בוחר בהרפתקה או במסתורין? בכל פעם לקחתי איתי חוויות חדשות ובוגרות יותר.
אני מאמין שסיפור אחרי סיפור יצר אצלנו חיים וירטואליים במיוחד; כפי שאנחנו מבלים שעות במסכים שלנו כיום - אז הקדשנו זמן לדפדף בין דפי הנייר ולספוג את העולם דרך הדימויים שיצרנו בראשינו.
אז אם אתם מחפשים הזדמנות להתחבר מחדש לתשוקה שלכם לקרוא - קחו לכם יום אחד לבקר בספרייה המקומית שלכם. תגיעו עם ראש פתוח ובלי ציפיות - פשוט תהיו שם ותישארו עם עצמכם לזמן מה בין מדפי הספרים המוזהבים (וגם אולי תשמעו את השיחה ביניהם…). שתפו אותי בחוויות!
