לפני מספר חודשים, בעודי מתהלכת בעולם הזה עם תחושות של חוסר ודאות וכובד על הלב, החלטתי לעשות צעד שלא עשיתי מעולם - פניתי למטפל. לא ידעתי למה לצפות ואם זה באמת יוכל לעזור לי, אך הייתי מוכנה לנסות כל דבר כדי למצוא שוב את עצמי.
בליל שישי אחד מצאתי את עצמי יושבת מול אדם שאינו מכיר אותי כלל. כשהעברנו את השיחות הראשונות שלי עליו ככה באוויר, בהתחלה הייתי מאוד מגוננת. אבל ככל שהזמן עבר והרגשתי שהוא מקשיב לי באמת - התחלתי לפתוח את הלב שלי. שיתפתי אותו בתחושות הקשות שהיו לי, ברגשות הנחיתות ובקולות הפנימיים ששיגעו אותי.
לאחר כמה מפגשים התחלתי להבין שבמקום לברוח מהכאב שלי או להאשים אחרים במה שעובר עליי, הגיע הזמן לקחת אחריות על הרגשות שלי ועל הדרך שבה אני רואה את הדברים. הוא עזר לי לדלות מתוך החוויות הקשות משאבים פנימיים שלא ידעתי שיש בי - כמו היכולת להרגיש טוב יותר ולקבל את עצמי כפי שאני.
בעבודה המשותפת שלנו גיליתי גם כיצד דינמיקות משפחתיות יכולות להשפיע עלינו כחיים בוגרים ולא רק כילדים שאוהבים לחפש אושר במקומות חיצוניים. זה היה תהליך ארוך ומורכב, אבל כשאני חושבת על מה שעברנו יחד עכשיו - אני מבינה עד כמה זה היה צורך אמיתי וחיוני עבורי.
הטיפ שלי? אל תחששו לפנות לעזרה! יש אנשים נפלאים שם בחוץ שמוכנים להקשיב ולתמוך בכם במסע שלכם כשאתם מנסים לשפר דברים שקשה לכם להתמודד איתם לבד. אפילו אם אתם לא יודע בדיוק מה מחכה לכם שם - זו יכולה להיות אחת ההחלטות המיטיבות ביותר שתעשו לעצמכם בחיים.
אני מרגישה שהמפגש הזה אפשר לי לקחת נשימה עמוקה ולעצב מחדש איך לראות ולהרגיש דברים סביבי - ועד היום אני אסירת תודה על כך שפשוט העזתי לעשות זאת.