כשהבן שלי גולן היה בן שנה, החלטתי לקחת אותו לדוגי פארק הקרוב לביתנו. הייתי מופתעת מהעושר של הרגעים הקטנים שקרו שם. השמש הפילה את קרניה על הדשא הירוק, והכלב שלי רץ בין העצים כמו ילד קטן שמגלה את העולם לראשונה.
הפארק היה מלא בחיות ובעליהן, כל אחד מהם עם סיפור אישי משלו. אני זוכרת במיוחד אישה מבוגרת שהייתה יושבת על הספסל ונראתה כאילו היא מדברת עם הכלב שלה, כאילו הוא חבר הכי טוב שלה - זה חיזק לי את התחושה שבעלי חיים לא רק מלווים אותנו אלא גם הופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
גם אני הוצאתי מדבריה של אותה אישה תובנה עמוקה: אנחנו צריכים להקדיש זמן לאנשים ולחיות שאוהבים אותנו באמת. כמה פעמים יוצא לנו לשכוח באמצעי החיים המאתגרים? בעיני עמדתה החיננית במפגש האישי שלה עם הכלב הייתה דרך נפלאה להזכיר לנו לחוות רגעים פשוטים ומלאים באוטנטיות.
אם אתם מתכננים לבקר בדוגי פארק, כדאי להביא מים ושמיכה קטנה כדי לשבת ולהתענג על השקט ואולי לצפות בכמה מחביבי הפארק מתאגדים לרגעון משחק. רוב הזמן אפשר אפילו לפתח שיחות מחברות חדשות ורציניות עם אנשים שמבינים אותך רק בגלל שיש לכם דבר אחד משותף - האהבה לכלבים שלכם.
אני זוכרת שחזרתי הביתה אחרי יום כזה מלא בזיכרונות חדשים ולאחר כמה מסרונים בקבוצה המשפחתית בעיקר על איזו פיצ'ר מגניבה גיליתי בגולן או איזה כלב חמוד רץ אחריו בפרנצ' פרייז חינני של קפיצה-מאחורי-הזנב שלו...
המסקנה שלי? דוגי פארקים הם הרבה יותר מעוד מקום למפגש בין כלבים; הם בועה קסומה שבה אפשר למצוא חברויות חדשות, להתחבר לטבע ולשפר את מצב הרוח בנגיעות של אהבה ללא תנאים. אז אל תהססו ותצאו קצת החוצה - לכלביכם מגיע!