ביום שישי האחרון, כשהשמש החלה ללטף את הרחובות והעיר התעוררה מחלומותיה, החלטתי לברוח מהשגרה ולהיכנס לבית הקפה האהוב עליי. זה לא סתם בית קפה - הוא נמצא בפינה שקטה, עם גינת ירק קטנה ופינות ישיבה בצבעים חמים שמזמינים אותך לשבת ולנפוש.
כשנכנסתי, ריח של פיתה חמה וניחוחות קפה טרי ממלאים את האוויר. המוזיקה הרכה ברקע כל כך הכניסה אותי לאווירה שהרגשתי כמעט כמו בברצלונה, במקום הזה שעושה טוב על הנפש. הזמנתי לי אספרסו קצר וקצת עוגת שוקולד מבית הסבתא של הסטודנטית שעובדת שם - תחושת מסורת ואהבה בכל ביס.
במהלך הישיבה שלי שם, התחיל להתפתח שיחה עם אישה שבדיוק ישבה לידי. השיחה הלכה והתפתחה ולפתע גילינו כמה דברים משותפים - בין היתר אהבה לקולנוע ושירים ישנים. היא סיפרה לי איך בשנה האחרונה מתחילה פרק חדש בחייה אחרי שעברה לעיר הזו לבד ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מנהלים שיחות עמוקות על חלומות ועל חששות.
באופן בלתי צפוי הפגישה הזו עם זרה לגמרי טלטלה אותי. יום לאחר מכן הבנתי כמה חשוב לפעמים לעצור רגע ולא רק לרדוף אחרי המטלות והחיים המתרוצצים סביבנו. יש משהו קסום בשיחות שלא צפית להן ובמפגשים שנראים אקראיים אבל בעצם הם לא כל כך случайיים.
אם אתם מחפשים טיפ פשוט: כשתגיעו לבית הקפה הבא שלכם - פתחו שיחה עם מישהו יושב לידכם. נהדר לדעת שכל אחד נושא איתו עולם ומלואו של סיפורים ותובנות שפשוט מחכים להתגלות ואם תיתן לזה צ'אנס - אולי תגלו אור חדש בעולם שלכם.
אז כשאתם בקפה הבא שלכם, קחו לכם רגע לנשום עמוק לפני שתתמסרו למסך למשהו אחר - החיים מתרחשים גם בעיניים שלנו ולא רק באפליקציות ובטכנולוגיות!