בשבוע שעבר יצאתי לשוק האוכל בשכונת נחלאות בירושלים, והרגשתי כאילו אני נכנסת לעולם אחר. השמש זרחה, ריחות של תבלינים טריים ומאפים חמים התערבבו באוויר וילדים רצו מסביב עם פרוסות אבטיח בידיים קטנות. הכל היה חי, צבעוני ושמח.
מה שהיה לי הכי מעניין זה לפגוש את הסוחרים. אחד מהם, סבא ניסים ששמו הולך לפניו כמוכר החומוס הכי טעים בעיר (וזה לא קל לומר בעיר כמו ירושלים), עמד מאחורי הדלפק שלו והגיש מנות לכל מי שהזמין. הוא דיבר בחיוך רחב, שולף בדיחה אחרי בדיחה תוך כדי שהוא מוסיף לימון וחומץ לתוך הקדרה המבעבעת. "חומוס טוב צריך להיות כמו חבר אמיתי", הוא אמר לי כשעמדתי בתור - "לפעמים קצת חמוץ, לפעמים מתוק ולפעמים פשוט ממלא אותך באנרגיה".
העצות שלו גרמו לי לחשוב שוב על אוכל ואיך הוא לא רק מזין את הגוף אלא גם את הנפש. תמיד אני אומרת לחברים שלי שאוכל זה זיכרונות: כל מנה שאנחנו אוכלים מחזירה אותנו לרגעים מיוחדים מהעבר - סבתא מבשלת מרק ביום חורפי או קיץ שאוכלים גלידה באבטיח עם חברים על החוף.
אם יש טיפ שאני יכולה לתת לכם מהחוויה הזו זה לנסות להאט רגע ולהקשיב לסיפור שעומד מאחורי כל מנה שאתם אוכלים או בישולים שאתם מכינים בבית. שאלו שאלות כשהולכים לשווקים, הכירו אנשים חדשים ולא רק תחשבו על הערך הקלורי של מה שיש לצלחת שלכם.
אז בפעם הבאה שתצאו לשוק האוכל הקרוב אליכם - צפו לריחות הממכרים וקחו רגע לנשום עמוק! בכל פינה יש סיפור שממתין להתגלות ויותר מזה - כנראה שתצאו עם ילדה-קטנושי בלב ופנים מחייכות כי אתם יודעים שבסופו של יום - אהבה עוברת דרך הצלחת.