לפני כמה חודשים החלטתי לעבור דירה. אחרי שנים רבות באותו מקום, הגיע הזמן לשינוי. כשאני חושב על ההובלה, אני חווה רגשות מעורבים: excitement וחרדה שצמודות זו לזו כמו יד ביד.
ביום המיוחל, השמש זרחה והשמיים היו בלי ענן. כל כך רציתי שהיום הזה יהיה חלק ונעים. ארזתי את כל הדברים שלי במשך שבועות ושמרתי על סדר בתהליך כדי שהכל יתנהל בקלות ובנועם. אבל מה שאני לא ציפיתי לו הייתה הפתעה גדולה דווקא ברגעים האחרונים.
כשההובלה הגיעה, המחיר היה שם - חיוך רחב ולב רחב עוד יותר של צוות העמלים. אחד מהם, בחור צעיר עם עיניים שמלאות באנרגיה חיובית, התעקש לקחת את קופסת הזיכרונות שלי בעדינות מופרזת כאילו שהיא תינוק חדש שנולד לו ממש עכשיו. הוא החליף מילים איתי תוך כדי עבודה והתחיל לספר לי על המעבר שלו לפני שנה והקשיים שהוא עבר עד ששקע בבית החדש שלו.
וכך הבנתי שמה שחשוב בהובלה זה לא רק להעביר רהיטים ממקום למקום או להתרחק מאחד ולהתקרב לאחר. זו הזדמנות ליצור קשרים חדשים, לחוות רגעים משיבים ומעוררי השראה לבין תפיסת החיים שלנו על ההתמודדויות שמשאירות אותנו לפעמים במקום הכואב (דווקא בגלל התמכרות ל"נוחות").
לאורך הזמן שלקח להם להוביל את המשאית ולפרוק הכל בדירה החדשה שלי - למדתי שיש דברים שאפשר לשפץ יחד עם הרגשות: החוויות הפשוטות מחברות חדשות מופיעות בדיוק כמו ספה ישנה שמתאימה מחדש לחדר ויש צורך למצוא מקום למעמד הספרים הישן שכבר שנים אינני פונה אליו.
אם יש טיפ שאני יכול לתת ממקומי כאדם שעבר דרך ההובלה הזו הוא: אל תשאירו את הזיכרונות מאחור! כאשר אתם אורזים הכל בכלל זה הזמן לזכור גם מי הייתם ואיפה הייתם בבחירות שלכם - יהפוך להצלחות בעתיד!
אז בפעם הבאה כשהלב ירגיש כבד ואולי מפוחד לקראת שינוי גדול - זכרו שגם אפשר ללכת הלאה בזהירות וברגש מלא!