לפני מספר שבועות החלטתי לערוך ערב גיבוש עם חברים באחת המסעדות ברחוב אבן גבירול בתל אביב. אני אוהב את האווירה בעיר הזו - האנשים, המוזיקה, והאוכל כמובן. כשנכנסו למסעדה, מיד הרגשתי שאנחנו במקום הנכון: האור העדין, ריח התבלינים השונים וצלילי השיחה של הסועדים יצרו תחושת חמימות ומשפחתיות.
בחרנו לשבת במרכז הלובי הפנימי, ונראה היה שזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשינו. המלצרית הקרמלה (מה שמו המתוק!) קיבלה אותנו בחיוך רחב והמליצה מעומק ליבה על מנת הדגל של המקום - פסטה טריה ברוטב כמהין. אחרי כמה כוסות יין ושיחות על החיים, הגעו המנות הראשונות והשולחן התמלא בכל טוב.
באמת שלא הספקנו לחכות יותר מדי עד שנשמעה קריאת "וואו!" מצד אחד החברים כשנתקל בקציצות בשר לצד חומוס ביתי עשיר בלימון ושום. הטעמים... פשוט נפלאים! מה שיותר מדהים זו העובדה שכל זה נגיש כל כך ושידע לעטוף אותנו בוויב כל כך חיובי שאפילו העניינים הכספיים נשכחו לרגע.
הייתי חייבת לשתף אתכם בתובנה שהגיעה אליי בין ניגוב החומוס לסלט הירוק שהזמנתי - בסוף היום אנחנו לא רק מגיעים לאכול; אנחנו רוצים להתחבר ולהרגיש חיים. ניצולות על פני שולחן כל כך מלא באנשים מסביבך מדברות בשמחה הן בדיוק הסיבה לכך שאנחנו יוצאים למקומות כאלה - לחוות חוויות חדשות ולהרגיש טוב עם עצמנו ועם מי שסביבנו.
והטיפ שלי לכם? לפני שאתם נכנסים למסעדה הבאה שלכם תסתכלו סביב ותנסו להכניס רגע נוסף של מאמץ: לברר מה המנות שמשכו את תשומת הלב שלכם דרך "חוכמות" אחרות שתמיד משרד הבריאות יבושם בעבודתו - תשאלו את המלצר או אפילו אנשים לידכם! חשוב לזכור שאוכל הוא הרבה מעבר למערכת יחסים קיימת; זו חווית חיים בלתי נגמרת שמחברת בין אנשים שונים ברגעים קטנים ומרגשים.
אז אם אתם בטוחים שיש שם מקום חדש לגלות או אולי ישן שכבר שכחתם ממנו - דווקא עכשיו זה הזמן לצאת ולנסות להשאיר חותם שיהיה מתוק כמו הקינוח שסיימתם איתו את הערב בבילוי הקסום הזה.