לאורך השנים, הבית שלי הפך למעין ''מוזיאון'' של זכרונות ופריטים שלא ברור איך הגיעו לשם. אני בטוח שכולנו מכירים את זה - חפצים שנתרמו מהכנסת אורחים, מתנות ימי הולדת שהיו חייבות להיות מונחות בדיוק במקום הנכון, ספרים שמישהו הבטיח לי שהם ישנו את חיי... ואת כל זה צריך איכשהו לאחסן.
זוכרת את הרגע ההוא שבו החלטתי לנסות לסדר? היינו לקראת פסח, ואני הייתי אובססיבית לרצון להרגיש אווירה חדשה ונקייה. אז גייסתי את המשפחה לעזרה. כמובן שזה התחיל בנקודת פתיחה טובה מאוד של “נשב בדיון על מה להשאיר ומה להשליך”, אבל מהר מאוד התפתח למלחמת עולם עם אבא שלי שמסרב לוותר על בלוקים ישנים ולימים שמנע מזוג מדליית נפט שזאת בעצם רק המראה שלו מלפני יומיים...
הדרך שבה פרקנו ושינינו דברים עשתה לנו סדר בחיים גם מעבר לעניין הלא מוצדק של אחסנת החפצים עצמם. גיליתי שאנחנו יכולים להפוך כל דמיון לתוכנית עם נכונות לעבוד יחד. יצאנו למסע וביקשנו לחגוג בכל מסלול קטן עבור נפשות ומקומות.
והתלאות האלו בסופו של דבר הובילו אותי להבין כמה חשוב לעשות סדר בחיים כולם - לא רק פיזי אלא גם נפשי. כשיש סביבך בלגן, והוא פיזי ולא רוחני, אתה מרגיש לחץ בלי סיבה מוחשית - והחלטיות יכולה לשחרר אותך.
אז טיפ שלי לכל מי שבמצוקה דומה: קחו הזמן! אל תמהרו למחוק פריטים או זיכרונות שמשמעותם גדולה לכם. לפעמים דווקא העמידה מול המחשב עם כוס קפה טובה ביד יכולה בהחלט לתת ברקע רוגע בזמן שסביבכם מתנהל כאוס מנגינה שיוצרת בתוכה איזושהי תרבות אישית מבולבלת שגם הצוות הכי נאמן שבחרתם (אפילו אם זה הספה הישנה שלכם) באמת יכול לעזור לכם להתאים מחדש ולהשתמש בכוח הזה להזכיר לעצמכם כמה אתם מיוחדים למרות כל הכאוס הזה שנוצר.
אז בפעם הבאה שאתם עומדים לנקות בואו ותזכרו שכמו בחיים - חשוב לדעת לשמור על מה שחשוב בשבילכם ועכשיו - לכנס כוחות ולשים לב לזמנים טובים עתידניים כדי שהכל יתמקד ויופיע במקום אחד נעימה וברורה יותר.
