לפני כמה חודשים, ביום שישי שטוף שמש, חוויתי משהו שגרם לי לחשוב מחדש על מה זה אומר “מוסך”. כרגיל, הייתי בדרכי לכתוב מפגש משפחתי כשפתאום המנוע של הרכב שלי התחיל להשמיע רעשים מוזרים. כל מי שיש לו רכב יודע איך זה מרגיש - בלבול, חוסר אונים וגם פחד קטן מההוצאות שעוד עשויות להגיע.
מצאתי את עצמי בכניסה למוסך שכבר שנים אני פוקד אותו. לדעתי זו היתה הפעם הראשונה שבה לא התקנתי את עצמי מראש למתח שנלווה לביקור במוסך. חשבתי על הילדים שלי וההסעות שלהם. ופתאום זכיתי להתקל בחוויה קצת אחרת.
עבדתי עם מכונאי בשם יוסי, אדם שהמאמר עליו היה ממש גשר בין הדורות. הוא לא רק תיקן את הרכב שלי אלא גם לקח לי שלוש דקות לשתף אותי בסיפורים שלו - משירות צבאי בקצה הארץ עד להשקעה בפינה הקטנה ששמו מוסך שלו ושל מערכת היחסים עם הבת שלו שמסתורית וכואבת בו זמנית.
כשהרכב היה מוכן והוא הזמין אותי לצאת אליו, הוא שאל אותי אם אני רוצה לקחת סיבוב קטן כדי לבדוק שהכל תקין. תוך כדי הנסיעה פתאום נזכרתי בלימודים ובחלומות של נערים - אבל כאן יושב המכונאי שהיה גם מורה לחיים באותו רגע.
“תראה,” אמר לי יוסי בזמן שהתפשטנו בכבישי העיר היפה שלנו, “הרכב שלך מחייב תחזוקה כמו קשרים אנושיים. בלי תשומת לב ודאגה הם מתקלקלים.” המשפט הזה פשוט תפס אותי. נזכרתי בעבודה שנדרש לתחזק מערכות יחסים ואיך לפעמים הן זקוקות to oil או לבדיקה כדי להמשיך לפעול באופן חלק.
בסופו של דבר טיפלנו ברכב ואני יצאתי מלא בתודה - לא רק עבור העבודה שסופקה אלא גם עבור השיחה הקטנה הזו ששינתה לי את היום ואולי אפילו משהו בתקופה שלי כוללת כרגע.
אז הנה טיפ מחיי: כשאתם נכנסים למוסך, השקיעו במסלול אחד נוסף - קחו לעצמכם כמה דקות לדבר עם האנשים שם ולפרוק קצת מעצמכם כי לפעמים החוויות האלו מעלות אותנו יותר מאלפי שקלים על תיקון מנוע.(או שעל רגל אחת דיבור יכול להיות טיפול רוחני.)
יאללה חברים! אל תהססו לשתף או לספר כאן עוד סיפורים ממני ומכם!