לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי עומד מול האתגר הגדול ביותר שאי פעם נתקלתי בו - אילוף המלטזית החדשה שלי, לולה. כשהביאו לי אותה בתור מתנה ליום ההולדת, חשבתי שזו תהיה חוויה מתוקה ומרתקת. אבל מהר מאוד הבנתי שהאהבה היא רק השלב הראשון בדרך לעבודה קשה.
לולה הייתה כלבה מתוקה שאין לה סבלנות לשמוע אותי מדבר. ישר כשנכנסנו לדירה, היא החלה לחקור כל פינה ואפילו עשתה פרצופים לאנשים שעברו ליד הדלת. ניסיתי ללמד אותה "שב" ו"לא", אך הדבר היחיד שהיא למדה היה איך לרחרח ולהתעלם ממני בצורה המיוחדת שלה.
ראו ולא ראו - החליטו לבדוק בעלי חיים במכון קרוב לגורן שלנו. קפצתי לבקר וכשנתקלתי במקרה במדריך אילוף תפס אותי רגע אחד - הוא סיפר על כוח התגובה והקשר הנוצר בין הכלב לבעלים במהלך האילוף. זה לא היה רק על פקודות אלא על יצירת אמון ושפה משותפת.
מאותו רגע החלטתי לשנות גישה. במקום לרדוף אחרי "שירותים בחוץ" או "אל תיגע בשטיח", התחלתי להתמקד בהיכרות עם אישיותה של לולה ובמה היא טובה באמת - לקפוץ גבוה ולרדוף אחרי כדורים קטנים. התחלקנו בימים בהם נהנינו מהמשחק הזה שבין חיוכים והצלחות קטנות.
אחרי שבועות של עבודה, לא רק שהיא החלה להבין את הפקודות שלי - אני גם התחדשתי דרך הקשרים שנרקמו בינינו. הכימיה הזו פתחה דלת חדשה מלאה באמון ובשמחה שהיינו חייבים לבנות יחד.
אם אתם מתחילים עם הגור שלכם או מנסים לתקן הרגלים ישנים - זכרו: אהבה וסבלנות הן המפתחות הכי משמעותיים בכל תהליך בלתי צפוי כמו זה. אל תהססו לשמור גישה חיובית ולטפח קשר עמוק עם חברכם ארבע רגליים; הדברים טסים קדימה כשיש ביניכם הבנה וחיבור אמיתי.