הלו! אז שתפו אותי: מישהו כאן זוכר את הפעם הראשונה שלו מאחורי ההגה? אני בטוח שלא הרבה אנשים ישכחו את החוויה הזו, שכוללת חרדות, התרגשות וגם כמה פדיחות לא קטנות. כשאני חושב על זה היום, אני רואה שהרגעים האלה היו יותר מלימוד נהיגה - הם היו מסע של גילוי עצמי.
כשאני באתי למורה הראשון שלי לנהיגה, הייתי נער מתבגר עם חלומות ומעט מאוד ביטחון עצמי. בפגישה הראשונה הוא שאל אותי מה אני הכי מפחד ממנו בשיעור. "נפילה", אמרתי בגמגום שקוף. ברור לי עכשיו שזה היה יותר מלחץ מאשר פחד אמיתי מההגה. המורה חייך ואמר: "אתה לא הולך ליפול אל תדאג". והאמת? הוא צדק.
בלימודים הראשונים הייתי נורא מגושם. עמדות זינוק, כיבוי מנוע בלי לשים לב או להידלק ברמזור כשכל העולם צופר לי - כל טעות הייתה טיפה נוספת בלב הטרי שלי שבחר בנהיגה כאחת מהמטרות בחיים. אבל בשלב מסוים הבנתי משהו חשוב: כל פעם שטעיתי ולא הצלחתי לשלוט בהגה כמו שצריך, למדתי משהו חדש לגבי עצמי.
אז הנה טיפ קטן שלי לכל מי שעומד לפני הדרך הזו או נמצא בתהליך הלמידה: קחו נשימה עמוקה בכל פעם שאתם מרגישים שאתם מתוחים מדי או אתם מרגישים שיש לחץ לצלוח מבחן בקרוב. תזכרו שגם אחרי טעויות מגיעים רגעי הצלחה; זו פשוט דרך חיים שאתם צריכים להביא לתוך הרכב ולהתמודד איתם חיוך וברוגע.
לא מדובר רק בלהכות מספר על ההגה או לעבור מבחן תאוריה - זה להיות מוכן גם לקשיים של החיים עצמם! בשעת השיעור האחרונה שלי לפני המבחן הסופי יתפסתנו ברמזור אדום באמצע יום שמש קיץ במרכז העיר, וזיהיתי את החשש שנכנס לי שוב לראש דוקא ממחשבה לנוסף "מה אם אטעה?". ואז פתאום ראיתי ילד קטן מחייך אלי מתוך רכב בדיוק מצד ימין שלי בכיסא אחורי; החיוך שלו חד והטה אותי לפוקוס מחדש ונתן לי כוח להמשיך הלאה.
אז תשימו לב לדברים הקטנים האלה במהלך הלימוד שלכם! לא משנה עד כמה קשה נראה המסלול לפעמים - הדרך לרווחתכם האישית היא ההתנסות עצמה ולצאת לחופשי מהפחד בראייה המעגלית הזו של כל חוויות החיים שסביבנו.
ועד שאגיע לסיום הפוסט הזה, יכול להיות שאני עדיין זוכר איך המקום התקדמתי בו בעוד שיעור אפשר לשפר את הנחישות שלי ולהוביל אותי קדימה למסלול חיים טוב יותר.
יאללה חבר’ה! הקדישו קצת זמן לעצמכם ותיהנו מהמסע הזה!