לפני כמעט שנה, כשהחלטתי שאני רוצה להתחיל את המסע הזה של לימוד נהיגה, הייתי מלאת התרגשות ומעט פחד. כל הסיפורים ששמעתי על אנשים שנתקעים במרכז הרחוב או עושים פניות לא נכונות רדפו אותי. אבל עמוק בלב ידעתי שזה צעד שאני חייבת לקחת.
נפגשתי עם המורה שלי, מישהו שהאנרגיה שלו ממש השרתה עליי ביטחון. אחרי כמה שיעורים התחלתי להרגיש יותר בנוח מאחורי ההגה. אחד השיעורים הזכורים לי ביותר היה ביום חורפי במיוחד, כשיצאנו לטיול קצר בעיר הקטנה שבה אני גרה. הכבישים היו חלקים, ונשמעו הרבה אספלטים מתחת לגלגלים שלי.
וכך זה קרה - באמצע הפנייה קלטתי שדווקא הייתה לי תחושת אושר גדולה! שלטה בי תחושה שמישהו נותן לי את המפתחות לחיים חדשים. הבנתי שהרגע הזה הוא לא רק ללמוד איך לנהוג ברכב אלא גם להבין את עצמי יותר טוב - להתמודד עם פחדים ולקבל החלטות במצבים שלא תמיד צפויים.
היום אני נוהגת באופן קבוע ואני מבינה שתהליך הלמידה הוא הרבה יותר מקורס נהיגה רגיל; זו מסגרת לרכוש תובנות חשובות לגבי עצמנו ולגבי החיים שסביבנו. טיפ קטן שאני יכולה לתת לכל מי שבדרך: אל תפחדו לשאול שאלות ותשתפו בחוויות שלכם עם המורה וגם עם חברים שמתנסים בנהיגה. זה יכול להפוך את הדרך להרבה יותר מהנה ופחות מפחידה!
בסופו של דבר, זכיתי במה שחשבתי שיהיה רק כלי טכני - אבל בסוף גיליתי שזה בעצם דרך לעצמאות וביטחון עצמי שאין להם תחליף. אז אם עדיין אתם מתלבטים אם לקפוץ למים הרדודים האלו של הנהיגה - פשוט לכו על זה! אין לדעת איזה עונג ימתין לכם מעבר לפינה.