לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי יושב בבית קפה קטן בתל אביב, מוקף באנשים שמדברים, צוחקים ומביטים במסכים שלהם. אני אוהב לשבת במקומות כאלה, כי אפשר ללמוד הרבה על החוויה האנושית ועל האופן שבו אנחנו מקבלים מידע. פתאום נתקלתי באפליקציה חמודה שמאפשרת להזמין אוכל - פשוטה וידידותית מאוד. אבל היה שם משהו שהפריע לי: כל קליק שאני עשיתי הרגיש כאילו האפליקציה לא מבינה אותי.
ניסיתי להבין למה זה קרה והגעתי למסקנה שכשעובדים בעיצוב של ממשק משתמש, אי אפשר להסתפק רק בשאלות כמו "איך נראית האייקון?" או "באיזה צבע נשאר?" שאלות אלו חשובות, אך הן רק חלק מהתמונה הכוללת. חוויית המשתמש היא למעשה מסע רגשי שבסופו כולם רוצים להגיע ליעד - דינמיקה אנושית שנשכחת לעיתים קרובות בעיצובים מופלאים.
ואז ניסיתי לחשוב על רגעים אחרים שבהם פגשתי עיצובים טובים יותר. לדוגמה, אפליקציית רכבות טובה שהשתמשה בגישה של הבנת צרכי המשתמש: היא הציעה לי המלצות מותאמות אישית לפי זמני הנסיעות הקודמים שלי וזיהתה מבלי שאבקש את התחנות המועדפות עליי - זה הרגיש כאילו יש שם מישהו שיודע מה אני רוצה לפני שאני יודעת בעצמי.
טיפ עבורכם: כשאתם עובדים על עיצוב חדש או משדרגים עיצוב קיים, הקדישו זמן לדבר עם משתמשים אמיתיים ולשמוע מהם מה הם אוהבים ומה לא עובד להם. תנו להם לגלות לכם את הכאב ותינתן הזדמנות להבין כיצד השינוי יכול לחולל שינוי משמעותי בחייהם ובחוויותיהם.
בסוף היום, היכולת שלנו להתחבר לעולם הפנימי של המשתמש היא הדבר שיבדל בין מוצר טוב לבין מוצר מעולה. אז בפעם הבאה שאתם מעצבים משהו, זכרו: תנסו להרגיש את החוויות הנלוות לתהליך ולא רק להתמקצע בהיבטים הטכניים. כי החיים עצמם הם חוויה אחת ארוכה ואנחנו כאן כדי לעשות אותה לטובה יותר!