מדי פעם אני אוהב לנדוד למקומות חדשים, כאלה שלא מתהדרים בלבוש נוצץ או פרסום מסיבי. כך הגעתי לבר הזה - פינה חמה ונסתרים בין רחובות צפופים. בכניסה עמד דלת עץ כבדה שהשכיחה את רעשי העיר, וברגע שחציתי אותה הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם אחר.
האור היה עמום והאוירה נעימה מאוד, עם מוזיקה שאני יכול היה להרגיש בכל תא בגוף שלי. לא עברו כמה דקות וכבר מצאתי את עצמי יושב על בר גבוה עם חבר טוב מהצבא. השיחות התגלגלו כמו בראי הזמן; צחקנו על זיכרונות מהעבר ועל האתגרים של ההווה.
באמצע הערב הגיע למקום צוות גיטרה - שני נגנים מוכשרים במיוחד. הם החלו לנגן ונראה שכל הלקוחות פתאום התמקדו בהם, כמו קסם שמקרב אנשים זרים זה לזה. מילות השירים איזכרו לנו רגעים ישנים ושכוחי צבעוניים מחיינו: אהבות, אכזבות ורגעים קטנים ששווים יותר מכל דבר חומרי.
שיחת הלילה הפכה להיות עמוקה יותר כשהחברה הסביר לי על הקשר שלו למוזיקה ואיך היא תמיד acompañó אותו בזמנים קשים. פתאום נזכרתי בסיפור שלי: איך לפני שנתיים נשארתי לבד בחלון המחשבה שלי והחלפתי כיוון - מפסנתרן חובבן לנגינה מקצועית רחוב בצהריים ועד לזמן שבו לקחתי חלק בהופעה תוצרת בית לחברים.
בעיניי הבר הצנוע הזה הופך להיות מקום של ריפוי וחיבור אנושי אמיתי שנרקם סביב הכיסאות הגבוהים והמוסיקה הכנה. אם תחפשו מקום להתנתק מהמרוץ היומיומי ולחזור לעצמכם לשיח אמיתי ומדויק - זה המקום הנכון עבורכם.
ודבר נוסף - חשוב לקחת קצת זמן לעצמכם לפעמים ולהתחבר לרגשות שלכם דרך העיניים של אחרים והשירים שהם שרו נאמנה בתוך הלילה המיוחד הזה.