לפני כמה חודשים החלטתי להירשם למרכז הדרכה, כזה שמבטיח ללמוד משהו חדש ולהתפתח כאדם. אני זוכר שהגעתי לשם עם חששות ועצבות מסוימת - תמיד היה לי קשה לצאת מהקונכייה שלי. מהר מאוד הבנתי שזו לא רק סדנה רגילה, אלא מקום בו אנשים מגיעים עם סיפורים משלהם, כל אחד והארגז הכלים שלו.
בערב הראשון פגשתי את אורי, מדריך עם עיניים מלאות אור וחום. הוא התחיל לספר לנו איך הוא מצא את עצמנו בעולם הזה תוך כדי טיולים במדבר, התמודדות עם קשיים ולמידה מהחוויות הפשוטות של החיים. המילים שלו דיברו אליי וחדרו עמוק בלב. ההבנה שהקשיים בחיינו יכולים להיות רמזים להבשלה שלנו היו יקרות מפז בעיניי.
באחת ממפגשי הקבוצה ערכנו תרגיל קבוצתי שעסק בהבעת רעיונות וביטוי עצמי - פשוט לרוץ במעגל ולשתף בכל דבר שעולה לך לראש. ואני? פחדתי ממש לדלוף החוצה את הדברים שביטאתי בלב שלי. אבל אחרי שמישהו בקבוצה ניגש וחשף את המסע העצוב שלו בהתמודדות עם האובדן של אחותו הצעירה, הבנתי שכאן זה בטוח; כאן יש מקום לחיים שלנו על כל הטלטלות שבהן.
סיפור כזה יכול להשאיר צלקות או לפתח חוסן פנימי - תלוי באיך שאנחנו מסתכלים עליו. מאותו רגע החלטתי שגם אני רוצה להיות חלק מהמקום הזה ולחלוק מחיי שלי: הגעגועים שלי לבית ילדותי ומה הדרך שעשיתי עד עכשיו ולאן אני רוצה להגיע בסופו של דבר.
אם אתם אוהבים למידה ורוצים לגדול כאנשים, מומלץ לבדוק מרכזי הדרכה באיזורכם! אין ספק שזה מקומות מדהימים להיפגש עם אחרים שאוהבים לחלוק ולעבוד יחד על דברים חשובים בחיים שלכם. ולא משנה כמה פעמים תאמרו לעצמכם "אני לא מוכן", תאמינו לי - ברגע שתיכנסו לשם ותתחילו לדבר מבפנים, החששות יתפוגגו ואתם תשמעו קולות חדשים בתוככם שניצחו סוף סוף לצאת החוצה.
אז קחו נשימה עמוקה ופשוט עשו זאת - לתרגל פתיחות וללמוד מחוויות חיים אמיתיות זו מתנה שאין כמותה!