לפני שנה, באחד מאותם ימים שקטים של סוף שבוע, מצאתי את עצמי נשען על מעקה המרפסת שלי בתל אביב. חיפשתי רגע של שקט מהמסך, והעיניים שלי נדדו אל השמיים הכחולים שבוודאי רואים הדים מזיכרונות ילדותי בכפר. ואז פתאום זה קרה - נברתי במחשבותי על איך אני יכול להביא קצת מהטבע למקום שבו אני חי.
לא לקח לי הרבה זמן להחליט שאני רוצה להתחיל לגדל ירקות ועשבי תיבול במרפסת שלי. התחלתי לחקור והבנתי שמדובר בהרפתקה לא פשוטה - פער בין הקצב המטורף של העיר לבין הטבע שדורש סבלנות ואהבה. טיפסתי על האינטרנט, קראתי ספרים וצלמתי כל זווית אפשרית שסיקרנה אותי.
זמן קצר אחרי כן, מצאתי את עצמי קונה שתילים בגן העירוני המקומי ולומד איך לשתול ולהשקות כמו גנן מובהק. השכנים התחילו להרים גבות כשאני משתרע בגינה הזעירה שלי עם מים ומקל בלבד בסביבה מלאה בשלטי "נא לא לגעת".
במהלך החודשים הראשונים היו תגובות שונות; חלק צחקו עליי ואף אמרו לי שזה בזבוז מקום יקר. אבל ישבתי שם כמו אדם מדיטטיבי - מכל שתיל שהצמח קצת יותר גבוה או פרח ראשון שצץ מבין העלים הירוקים הייתי מתמלא בשמחה שאין לתאר.
ואז הגיעה התקשורת הראשונה עם השכנים: ביקשנו רשות להעביר להתנסות כמה מחגיגות העגבניות המושלמות שלנו לצד המינימליסטיות והמלוכלכות לעיתים שבמרכז העיר. והמראה הזה? אדומים ואפילו ספק ירוקים ברחובות הצרים עשה קסמים בקרב כולנו! פתאום היו לנו בנושא אחד - טעם אמיתי ותוצרת מקומית!
באופן מוזר, חיכיתי בקוצר רוח לבריאותן של הצלחות הפשוטות הללו אפילו יותר מאשר לרדת לקפה רגיל בפינה הקרובה לדירה. התובנה החשובה ביותר שהפקתי הייתה שאפשר למצוא טבע בכל מקום; גם אם זו רק ערוגה קטנה על המרפסת או חלון פתוח עם עציץ - אלו דברים שמכניסים אור ושיעור בחיים שלנו בסופו של יום.
אם אתם רוצים לקחת את הצעד הראשון בענק במקום שלכם ולנסות לגידול אוכל טרי בעיר - לכו על זה! זה לא רק מבחן לריבוי טבע אלא באמת דרך להתחבר מחדש למהות האנושית: יצירת קשר אמיתי עם הסביבה שלנו ולזכות בהצלחה ובעונג מפירות העבודה הקשה שלנו.
וכן… אני גר בתל אביב וברוך הבא לגרין-לי! 🌱🥙