אני זוכר את היום שבו הצטרפתי לחברת תוכנה קטנה, אולי זה היה לפני חמש שנים. הייתי נרגש ומלא פחדים - האם אני מספיק טוב? האם אצליח להתאקלם בקבוצה? כל השאלות המסורתיות שהרושבות לנו בלילה כשאנחנו מנסים לנדנד את עצמנו לשינה.
כשהגעתי למשרד, הרגשתי כמו ילד שנכנס לקונדיטוריה - שורות של מחשבים וכמה חבר'ה שמסביב מקלידים בקצב רצחני. בסך הכול, כולם התגייסו לעזור לי להבין את עבודת הצוות ואת הכלים החדשים שבהם עבדו. אחד מהם, יוסי, הפך להיות לא רק קולגה אלא גם חבר קרוב. הוא קיבל אותי בפתיחות רבה ותמיד היה מוכן להסביר שוב ושוב אם לא הבנתי משהו.
תוך כדי העבודה על פרויקט מורכב שדרש חשיבה יצירתית לא נתפסה ההתפתחות האישית שלי. עם הזמן למדתי לראות איך בעיות טכנולוגיות יכולות להוביל לנקודת מבט חדשה או לפתרון חדש שלא חשבתי עליו קודם. זה ממש כמו לפתור פאזל - לפעמים צריך לסובב את החלקים באופנים שונים כדי למצוא איך הם מחברים יחד.
אך האמת היא שלצד כל ההצלחות היו גם רגעי אכזבה וזמן שבו ניסינו פתרונות רבות ולא הצלחנו לגרום להם לעבוד כפי שרצינו. ברגעים האלה מאוד קל להרגיש ריקנות וחוסר ביטחון אבל פה נכנס הקסם של הצוות שבניתי סביבי. כולם ידעו שאפשר לדון פתוח בכל כשלון ולהוציא ממנו לקחים, במקום להיכנס לתוך קוקון של ביקורת עצמית.
אם יש דבר שאני יכול להמליץ עליו לאחרים בתעשייה הזו הוא לבנות מערכת יחסים אמיצה עם העמיתים שלכם ולזכור שגם תהליכים ארוכים דורשים הרבה שעות עבודה ועבודה קשה לפרטים הקטנים.
כל חוויית עבודה בחברת תוכנה היא מסע מתמשך - מלא באתגרים ובניצחונות קטנים ששווים הרבה יותר מכל דיפלומה שניתן להשיג באוניברסיטה. אז אם אתם תקועים בנקודה מסוימת או חושבים על שינוי בקריירה שלכם - אל תחששו! לצאת מאזור הנוחות שלכם עשוי לחשוף בפניכם עולם נפלא של אפשרויות וצמיחה אישית שאין לו תחליף.