אצלי, אהבה למקצוע המשפטים התחילה בגיל צעיר. זוכרת את הפעם ההיא, כשהייתי בת 16 והשתתפתי ב"חידון משפטי" בבית הספר. כל שאלה הייתה כמו חידה לא פתורה, ופתאום הילד שהזכיר לי שאני בכלל לא סובלת מתמטיקה, קיבל אותי לקבוצה של "המשפטנים המתחילים". תחושת האופוריה היה משהו שלא ציפיתי לה.
כל תקופה באוניברסיטה הביאה איתה שיעורים חדשים ושאלות פיקנטיות שמרחפות מעליי כמו דינוזואר בשדה הקרב. בתחילת שנה שנייה, עמדנו לדון במושג של צדק - מהו? האם הוא אוניברסלי או אישי? הייתה דווקא מחלוקת בין כולם והייתה לי תובנה מאוד ברורה: שום דבר בעולם לא באמת יכול להיות מוחלט. כל אחד מאיתנו מביא את הסיפור שלו לתוך מערכת המשפט ולעיתים העניין הזה משתקף בהחלטות שמתקבלות.
טיפ שלי לכל מי ששוקל ללכת לכיוון הזה - תתרגלו לחשוב בכיוונים שונים. כשאתם לומדים פרטי חוק מסוימים ולא בטוחים איך להסביר אותם לילד קטן (אם יכולתם), אז כנראה שאתם לא באמת מבינים אותם עד הסוף. לשחק עם המידע שלכם ולפרש אותו בדרכים שונות זה אחד הכישורים החשובים ביותר שיהיה לכם כמשפטנים.
אני היום עורכת דין במשרד קטן בעיר שלי, ואחרי יום עבודה עמוס אני יושבת עם עצמי ומנסה לזכור למה התאהבתי בכל כך הרבה פרטיים ורגעים קטנים שבסופו של דבר מקשרים לעולם הגדול והמובן מאליו שלנו. אם אתם בדרך לשם - אל תשכחו ליהנות מהמסע גם בזמן הלימודים וגם בקריירה שתבחרו לעצמכם!