כשהייתי ילד, אחד הזיכרונות היפים ביותר מהילדות שלי הוא הבוקר של יום שישי. השמש זרחה ואמא שלי התעוררה מוקדם כדי לאפות לחם. הריח המוכר של חמאה וקמח נישא באוויר, הבטיח חגיגה משפחתית. חיכינו בסבלנות שהלחם יתפח בתנור, ולאחר מכן קוטעים פרוסות חמות עם חמאה וריבה. כל ביס היה כמו חיבוק של אהבה וביטחון. כל משפחה ניסתה לשחזר את המתכון שלה, אך הלחם של אמא היה תמיד מיוחד – מלא בחום ונתינה. האפייה מאפשרת לקחת קמח ומים ולהפוך אותם למשהו שמעורר רגשות וזיכרונות. כשאני מנסה לאפות היום, אני מביא איתי את הרגעים הקסומים מהילדות. אם אתם סקפטיים לגבי כוחו של הלחם, תנו לו צ'אנס – אפילו מאפה פשוט יכול להפוך לכלי לשיחות ולצחוקים במטבח. אל תחששו להיות יצירתיים, הוסיפו תבלינים או עשבי תיבול שאתם אוהבים. בפעם הבאה שאתם מול כוס קמח ושמרים, חשבו על הזיכרונות שאתם רוצים ליצור ועל החיבוק שאתם רוצים לחלוק עם אהוביכם. כי ברגע הזה מתחילים הקסם והאושר שבאפייה.
