לפני כמה חודשים, נכנסתי למרכז החינוך של בני. בהתחלה היה לי קשה להתרגל לשיטה החדשה שהם מאמצים שם - שיטת הלמידה הפרויקטלית. חשבתי לעצמי, איך ילדים יכולים ללמוד בלי השיעורים המסורתיים? איפה כל מה שלמדנו אנחנו כשהיינו קטנים?
אבל אז הגעתי ביום פתוח, ופתאום נחשפתי לעולם אחר. הילדים עבדו בקבוצות על פרויקט מתוסרט שמאגד בתוכו פיזיקה, אמנות ושפה! ההתלהבות שלהם הייתה מדבקת - אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי את בני מרותק כל כך למשהו.
באופן בלתי צפוי, גיליתי שיש פה משהו מעבר ללימוד: יש כאן הזדמנות לפיתוח מיומנויות חיים. כשנדרש מהם לתכנן תקציב לקנייה של חומרים לפרויקט או לייעץ אחד לשני במהלך העבודה המשותפת, הם היו צריכים לחשוב באופן עצמאי ולפעול יחד. הבנתי שהמורים גם גונבים להם רגעים כדי לדבר על רגשות ועל צדדים שונים בחברותא.
מה שנראה לי בתחילה כזלזול בחומר הלימודי הפך להיות הרצאה מעשית על החיים עצמם. הילדות והילדים הללו כבר לא רק נמצאים בבית ספר; הם מתעוררים בבוקר עם סקרנות ורצון לחקור.
אז אם אתם הורים לילדים בגיל בית הספר ובסביבה שלכם יש מוסדות חינוך שמתנסים בשיטות חדשות - אל תהססו לבדוק אותם! בכל פרויקט או חוג תוכלו למצוא עולם שלם ומרגש שיכול לפתוח דלתות רבות עבור ילדיכם וגם עבורכם כהורים.
כי בסוף היום, מה שאנחנו רוצים הוא שילדינו יגדלו להיות אנשים טובים ומלאי תשוקה לעשות שינוי בעולם הזה.
