אני זוכר את הקיץ ההוא, כשהתחלתי לשחות בבריכה של השכונה. הייתי teenager שובב עם הרבה חלומות ולא מעט פחדים. בריכה קטנה הייתה המקום שבו התגברתי על החששות שלי והבנתי לאט לאט שהמים הם כמו עולם אחר - מקום שבו אני יכול להיות מי שאני באמת.
השבועות עברו והשחייה הפכה לסוג של הרגל. כל יום אחרי בית הספר הייתי יוצא אל הבריכה, מתפשט מהלבטים ומקפץ למים הקרירים. זה תמיד היה מלווה בצחוקם של ילדים אחרים ובשיחות עם המדריך שמיהר להוציא מחוץ לי את הגבולות שלי. הוא תמיד אמר לי משהו בשפה שדיברה לליבי: "בשביל לדעת לשחות טוב, אתה צריך ללמוד לטפס על הגלים" - משפט הזה נשאר איתי עד היום.
לאורך השנים למדתי שבריכות הן הרבה יותר מסתם מים וסביבת הצללה; הן מקום בו אנשים מתקשרים מחדש עם עצמם ועם אחרים. יש שם רגעים של רוגע ושלווה בין השחיות המטורפות או החיוכים ששולחים אחד לשני כשעוברים ליד במעבר קטן.
בתור אדם שאוהב לטפח את יחסיו עם הסביבה שלו, ניסיתי להפוך גם את הבריכה לבית שני. ארגנו מפגשים בערבי קיץ שבהם היינו עושים פיקניק סביב הבריכה ואחר כך משתכשכים יחד במים כמו ילדים קטנים בלי דאגות למחר.
אם יש לי טיפ אחד לתת לגבי בריכות שחייה - זה לנסות לגשת אליהם בגישה פתוחה וליהנות מהזמן שלך שם. תן למים לחבק אותך ותן לעצמך להשתעשע להיות פשוט אתה, בלי לחשוב על שום דבר אחר לפחות לכמה רגעים בכל פעם שאתה נכנס פנימה.
אז אם אתם מחפשים קלילות בחיים או אפילו ניסיון להתחיל מחדש - אולי הגיע הזמן לבריכת השכונה שלכם!