אני זוכר את היום הראשון שלי בלימודי הנהיגה. התחיל כמו חוויה משותפת עם כל כך הרבה רגשות מעורבים - התרגשות, פחד ואפילו כמה דמעות (כן, דמעות!). אני הייתי בחור די ביישן, וכשנכנסתי לאוטו עם המדריך שלי, הלב שלי היה פועם כמו טון של תופי מלחמה.
המדריך שלי היה אדם שהבין שיש משהו מעבר לסימון על הדף ולתמרון בהגה. הוא העביר לי את המסר הזה תוך כדי שהוא נותן לי את ההזדמנות להיכשל. "כל טעות היא צעד קדימה", אמר לי באותו יום מאוחר - ואני זוכרת עד היום איך המשפט הזה ישב אצלי.
בהתחלה הכל נראה קשה: הבלמים היו נראים כאילו עובדים נגדנו, הסיבובים הפכו להרפתקה ולאחר מכן גם הכיוונים שכחתי תמיד כשהייתי בתוך העיר. אבל מה שהכי הקשה עליי זה להבין איך להתמודד עם הלחץ בכביש - במיוחד כשמישהו החליט לצפור מאחורייך או כשאנשים ברחוב חושבים שכל מיני כיוונים הם חוקיים.
אז מה עשיתי? הבנתי שאני חייב למקד את תשומת הלב שלי במטרה ולכן התחלתי לתרגל מעבר לפעולות האוטומטיות והפיזיות של הנהיגה גם את הרוגע הנפשי שצריך להיות נהג טוב. חיפשתי מקום שאוכל להתרכז בו בלי לחץ ולהסיר מעליי את כל הגירויים שמסביב.
הגעתי לשטח ריק באזור שלא הייתה בו תנועה, שם פשוט התרגלתי להזיז ידיים על ההגה ולהכיר את תחושת הכוח שבנהיגה. מדי פעם הבחנתי בעצים שסביבי וחשבתי על כך שאנחנו חיים בעולם כזה יפה ורחב… וזה רק וחייב לומר: אין דבר יותר מדהים מלנוע בו בעצמך!
עברו השבועות והרגשתי שיפור משמעותי; אני יכול להסתכל קדימה ולראות לא רק דרך החלק הקדמי של האוטו אלא מה קורה סביבי - לדבר עם חברים באוטו בזמן הנסיעה ולעבוד יחד בצורה מתואמת כאילו אנחנו חברי צוות מלאים במדינה אחרת! זמן עבר, והקיץ הגיע והשמש זרחה - והחלטנו אני וחברי לנסוע לחוף בהתלהבות רבה כאילו העולם שלנו פתאום נפתח מחדש.
אם יש טיפ אחד שאני רוצה להעביר לכל מי שעובר בתהליך הזה אז זה בהחלט - אל תהססו לקחת רגע לעצמכם בכל סיבוב ובכל צומת מחדש. נכון שזה מרגש וגם מפחיד לפעמים, אבל אחרי הכל הביטחון שלכם בכביש יגיע לרמות אחרות אם אתם תקחו נשימות עמוקות ותתמודדדו קודם כל עם עצמכם לפני שתחליטו כיצד לתמרן בין הרמזורים והתמרורים במסלול הלא נודע הזה שנקרא חיים.