השבוע, בוקר אחד חם במיוחד, החלטתי לצאת לבריכה במושב. לא כל כך זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה שביקרתי שם, כנראה כמו רובנו - עם שגרת החיים, עבודות והילדים זה פשוט נתקע איפשהו בניהול הזמן שלי. אבל ההרגשה שהקיץ כבר כאן ושהבריכה מחכה לי פעמיים בשבוע פשוט קראה לי.
כשהגעתי לשם, צל של עצים ושאון המים הכחולים התחבקו איתי בחום. ילדים צועקים ומשחקים בכיף לצד ההורים שמדברים וצוחקים בקול רם. זה היה תענוג לראות את הסביבה הזו חיה ובהירה. נכנסתי למים והתחלתי לשחות - כל תנועה העיפה ממני כמה דאגות ואני הרגשתי כאילו אני שוב ילד קטן, מתנפנף במים בלי דאגות.
מהר מאוד התקשורת עם המים הזיזה בי משהו עמוק; הם לקחו אותי לפינה הרחוקה בתודעה שלי שבה הכל אפשרי והמחשבות היו קלות כמו גלי המים המסתרבים סביבי.
לקראת סוף השחייה הבחנתי בילד קטן ליד הברזייה; הוא רצה קוביית קרח ומדי פעם הביט אליי באכזבה כששמע אותי מדברת בטלפון על דברים שלא באמת חשובים בעיני ברגע הזה. פתאום הבנתי: בעולם יש כ"כ הרבה רגעים קטנים שאנחנו מפספסים כשהמחשבות שלנו מרוכזות בעניינים יומיומיים בלבד.
טיפ? קחו לעצמכם שעה אחת - תשאירו את הכל מאחור ותצאו לבריכה הקרובה לביתכם (ואפילו אם זה רק מקום ציבורי). אתם לא רק תתפנקו מים קרירים ביום חם אלא גם תמצאו את עצמכם מחדש ולפעמים ה'אושר' מגיע מהמקומות הקטנים האלה שרק צריך להקדיש להם תשומת לב.
לא צריך לפחד להביט מסביב ולגלות עולם חדש שאולי אף פעם לא חשבתם על להסיח עליו דעת בתקופות עמוסות כאלה - חבר'ה, בריכות הן יותר מסתם מים - הן מסילות לתוך עצמי!